פרק 1 מתוך הספר Basketball Sports Medicine and Science / ג'יי ר. הופמן

לפוסט המרכזי עם כל הפרקים לחצו כאן.

‍

מבוא

הפופולריות של משחק הכדורסל כספורט בינלאומי עלתה משמעותית ב-20 השנים האחרונות, כאשר החוקים שונים בין הליגות המקצועניות בעולם.

סקירות קודמות על הפיזיולוגיה של הכדורסל הראו כי האינטנסיביות של המשחק תלויה באסטרטגיית האימון והמשחק, כאשר היא תלויה יותר בחוקי המשחק, לדוגמה שינוי בזמן שעון הזריקות הופך את המשחק למהיר יותר במעבר מהגנה להתקפה.

בשנת 1996, הופמן וחבריו במחקר שערך 4 שנים על שחקני כדורסל קולג׳ גברים, הראו כי יכולות אנאירוביות (מהירות, ניתור אנכי וזריזות) הן מנבא חזק לדקות משחק. יכולות אירוביות דווחו כמנבא שלילי לדקות משחק. מחקרים אחרים נוטים לתמוך בחשיבות של כוח ויכולות אנאירוביות על הביצועים במשחק כאשר משווים שחקני חמישייה לשחקני ספסל, וכאשר משווים ליגות ברמות שונות.

פוסצ׳יק וחבריו ציינו את החשיבות של כוח מתפרץ וסבולת אנאירובית בביצועי קליעה לסל, כאשר מחקר קודם של גריסה וחבריו בשחקניות עלית בכדורסל הספרדי הראה כי נתונים אנתרופומטריים כמו מוטת ידיים, אחוזי שומן ומבדק זריזות (“T”) הם מנבאים מובהקים לביצועים במשחק.

מחקרים אחרונים שנעשו על מבדקי ה-NBA draft combine הראו כי נתונים אנתרופומטריים הם המנבאים החזקים ביותר של ביצועי משחק עתידיים, כאשר מסתכלים על כוח פלג גוף עליון.

הפרק הזה ידבר על נתונים פיזיים ואנתרופומטריים של שחקני כדורסל והקשר של נתונים אלו לביצועי כדורסל. תיעשה השוואה גם בין עמדות על המגרש והליגות השונות.

תכונות פיזיות של שחקני כדורסל

החלק הזה יבחן את התרומה של מגוון רכיבים של כושר גופני ואיך הם משפיעים על שחקן הכדורסל. הנתונים התייחסו לשני המינים והליגות שלהם. בנוסף, כדורסל מקצועני לא יהיה באותה קבוצת ביקורת, אך נתונים על שחקנים מה-NBA יופרדו מהתוצאות של שחקני כדורסל מקצוענים המשחקים במגוון קבוצות ששייכות לארגון FIBA.

קיבולת אירובית

צריכת החמצן המירבית של שחקני כדורסל גברים היא בין 49.8-63.4 ml/kg/min. נבדק על שחקני NCAA division 2, שחקנים אירופאיים ושחקנים מהליגה הטוניסאית.

באופן מעניין, הוכח שהשוני בחוקים, כמו שעון הזריקות (הפחתה בזמן ההתקפה מ30 ל-24 שניות) וכמו חלוקת המשחק ל-4 רבעים ולא שני חצאים, דורש קיבולת אירובית גבוהה יותר.

בנוסף, קורמרי וחבריו במחקר אורך של 10 שנים על שחקני כדורסל גברים בליגה הצרפתית הראשונה מצאו כי הקיבולת האירובית של גארדים עלתה מ51.0 ml/kg/min ל63.4 כשמשווים שחקנים ששיחקו לפני שנת 2000 לשחקנים ששיחקו לאחר שנת 2000. לא נראה שינוי בקיבולת האירובית בפורוורדים וסנטרים באותם זמנים.

בניגוד למחקרים קודמים, לגארדים יש קיבולת אירובית גבוהה יותר מאשר פורוורדים וסנטרים המשחקים בקולג׳ או בליגות מקצועניות בנשים וגברים כאחד.

לא ברור הקשר בין העלייה בקיבולת האירובית והשינויים בצרכים הפיזיולוגיים. המחקרים עד היום מוכיחים כי קיבולת אירובית היא לא מנבא לדקות משחק או ביצועים בשחקני כדורסל עלית.

בן אבדלקרים וחבריו דיווחו כי קיבולת אירובית קשורה לפעילות באינטנסיביות גבוהה במהלך משחק כדורסל בשחקני כדורסל גברים בליגה הטוניסאית. האם זה רק בליגה הטוניסאית או טרנד עולמי לא ברור מספיק. יש לעשות מחקרים נוספים באזור זה.

כוח אנאירובי

רכיבים של ביצועים אנאירוביים (מהירות, ניתור, זריזות) הוכחו כמנבאים החזקים לזמן משחק בשחקני כדורסל עלית. ביצועי כוח בשחקני כדורסל בדרך כלל קשורים בקפיצה אנכית (vertical jump). מבדקי קפיצה מדווחים כגובה קפיצה או כוח הניתור.

המבדקים יכולים להתבצע על פלטת כוח או מדידת גובה הניתור. שיטות שונות של מבדקי ניתור הופכים את ההשוואה בין המחקרים לקשה יותר.

מחקרים ב10-15 שנים האחרונות באופן עקבי הוכיחו שביצועי vertical jump שונים בין שחקנים פותחים לבין שחקני ספסל בשחקני NBA ו-NCAA נשים ובין רמות שונות של משחק.

מחקר קודם של spitter וחבריו, הראה ש-countermovement jump (קפיצה לאחר קפיצה) יכולה להבדיל בין שחקניות המתחרות בליגות השונות.

שחקניות המשחקות ב-WNBA קופצות באופן מובהק גבוה יותר (34.8+-3.3 ס״מ) משחקניות בליגה האוסטרלית הראשונה ( 30.6+-3.9) ו-NCAA (32 +-5.1). 

שינויים מובהקים הוכחו גם בין עמדות שונות על המגרש. גארדים נוטים לקפוץ גבוה יותר באופן מובהק מסנטרים ופאוור פורוורדים בגברים. אך ההבדל הזה בעמדות לא נראה בנשים, במיוחד ברמות הנמוכות יותר.

למרות זאת, vertical jump power (כוח קפיצה) גדול יותר באופן מובהק בסנטרים מאשר גארדים וזה בגלל המסה הגדולה יותר שלהם כשבודקים על פלטת כוח. השוני הזה מתבטל מיד כאשר הכוח מיוחס למשקל גוף.

 מבדקים של vertical jump ב-NBA מצביעים על תוצאות מעניינות.

שחקני כדורסל שעומדים עם ידיים מתוחות מעלה רחוקים בממוצע 44 ס״מ מהטבעת.

סנטרים רחוקים בממוצע 26 ס״מ.

ממוצע הקפיצה מהמקום (ללא צעד) הוא 29 ס״מ מעל הטבעת , כאשר עם צעד הוא עולה ל-42 ס״מ.

באופן מעניין גובה הניתור או כוח הקפיצה לא הוכח כמנבא חיובי לביצועים בשחקני NBA. למרות זאת, זה לגמרי יכול להיות תוצאה של רמה יוצאת מן הכלל של יכולת ניתור אצל רוב שחקני ה-NBA.

ההשוואה בין העמדות בשחקנים שהשתתפו ב-NBA combine בין השנים 2000-2015 מתוארים בטבלה:

המרחק בעמידה מהסל שונה בין העמדות וככל שמתקדמים בעמדה המרחק קטן כמובן.

כאשר מודדים גובה קפיצה כללי (מרחק הידיים מהטבעת בסיום הקפיצה), עם או בלי צעד לפני, עמדת הרכז מציגה תוצאות נמוכות משאר העמדות על המגרש, כאשר ה-shooting guard גבוה ממנו ונמוך מהשאר. אין הבדל בין פאוור פורוורדים וסנטרים.

באופן מעניין, כאשר משווים גובה קפיצה יחסי לגובה השחקן לא נראה הבדל בגובה הקפיצה עם או בלי צעד בין העמדות.

לאורך 16 שנים של NBA combine testing, הממוצע הגבוה של הקפיצה לגובה המקסימלית נצפה ב-3 השנים האחרונות של פרסום דוח מבדקי ה-NBA combine, שנים 2013-15, כאשר ממוצע הקפיצה המקסימלי היה 89.6-91.6 ס״מ, וממוצע הקפיצה לגובה המקסימלי ללא צעד היה 76.3-77.6 ס״מ.

כוח (strength)

כשבוחנים את הספרות ב10-15 שנים האחרונות נראה כי יש מעט נתונים אודות הכוח המקסימלי של שחקני קולג׳ או מקצוענים. זה מפתיע שהכוח המקסימלי בסקוואט (1RM) נצפה כמנבא חזק לדקות משחק ב-NCAA Division 1 גברים.

הופמן ומרש דיווחו במחקרם כי ממוצע ה-RM1 Squat ב-NCAA Division 1 גברים הוא 152.2 ק״ג עם סטיית תקן של 36.5 ק״ג.

פורוורדים 161.9 ק״ג עם סטיית תקן של 37.7 ק״ג

סנטרים 138.1 ק״ג עם סטיית תקן של 32.1 ק״ג

גארדים 151.1 ק״ג עם סטיית תקן של 35.5 ק״ג

קוקלו וחבריו משווים בין ליגה טורקית ראשונה לשניה ומראים כי אין אפשרות להבדיל בין הליגות כשמודדים כוח .Isokinetic leg extension and leg flexion

תרגיל ה-Hang clean נמצא מתאים יותר לפיתוח כוח ספציפי לכדורסל מאשר תרגיל הסקוואט הרגיל. הוא מערב קבוצות שרירים ודומה יותר לפעולות המתפרצות שקורות על המגרש.

את תוצאות תרגיל זה בדקו גם על נשים וגם על גברים רק בקולג׳ Division 2:

גברים 44.0 ק״ג עם סטיית תקן של 6.1 ק״ג

נשים 23.7 ק״ג עם סטיית תקן של 2.7 ק״ג

לטין וחבריו פרסמו את הכוח המקסימלי בתרגיל ה-Power clean ב-Division 1 גברים שהוא 99.2 ק״ג עם סטיית תקן של 15.2 ק״ג.

פורוורדים 105.1 ק״ג עם סטיית תקן של 16.9 ק״ג

גארדים 94.5 ק״ג עם סטיית תקן של 13.0 ק״ג

 סנטרים 99.8 ק״ג עם סטיית תקן של 13.7 ק״ג.

בדיון קודם על הפיזיולוגיה בכדורסל, הופמן ציין כי תרגיל ה-Bench Press הוא המבדק הנפוץ ביותר שמשתמשים בו ככלי להערכה של כוח בשחקני כדורסל בעולם. מבדק זה מראה קשר חלש מאד בין כוח פלג גוף עליון לדקות משחק.

לחיצת חזה מקסימלית בקולג׳ Division 1 הינו 102.7 ק״ג עם סטיית תקן של 18.9 ק״ג. לא נמצא הבדל בין העמדות בתרגיל זה. (לטין וחבריו).

מהירות וזריזות

מחקר על שחקני כדורסל ברמה עלית הראה כי מהירות (מבדק ריצה ל-30 מ׳) הוא מנבא משמעותי לדקות משחק. בנוסף, נראה במספר מחקרים שמהירות יכולה להבדיל בין רמות שונות של משחק אך לא בכל הליגות.

ממוצע המהירות ב-NBA Combine Tests בין השנים 2000-2015 היה 3.29 שניות עם סטיית תקן של 14 מאיות. כאשר משווים בין העמדות לא נראה הבדל משמעותי.

 הופמן וחבריו היו הראשונים שהראו כי יש קשר חזק בין מבדק מהירות T-drill לדקות משחק בשחקני קולג׳ גברים. מחקרים קודמים הראו שמבדק זה הוא מנבא משמעותי לביצועים בליגה הספרדית הראשונה.

מדדים אנתרופומטריים

מחקרים קודמים הראו שמדדים אנתרופומטריים הם מנבאים חשובים יותר לשחקני כדורסל ב-NBA מאשר כוח מתפרץ, מהירות או כוח פלג גוף עליון.

גרסיה גיל וחבריו הראו כי בקבוצות כדורסל נשים ברמה עלית בספרד אשר היו מוצלחות יותר מהאחרות בסיום תקופת התחרות הראו תוצאות גבוהות יותר במדידות גובה, מוטת ידיים ומסת גוף רזה. כאשר לשחקניות הממוקמת בראש הטבלה מדד עובי קפל העור היה הנמוך ביותר.

במדידות אנתרופומטריות של NBA Combine Test בין השנים 2000-2015 ניתן לראות כי:

גארדים וסמול פורוורדים נוטים להיות רזים יותר מפאוור פורוורדים וסנטרים. כאשר כל השחקנים רזים למדי.

במחקר אורך שנערך 8-9 שנים בליגת המכללות Division 1 נשים וגברים נראה כי:

אחוז הרכב השומן בגוף של גארדים גברים היה 8.6% עם סטיית תקן של 3.3%

פוורוורדים 14.9% עם סטיית תקן של 4.8%

גארדיות 19.2% עם סטיית תקן של 6.3%

פורוורדיות 24.2% עם סטיית תקן של 5.7%.

היכולת לשפר את הרכב הגוף עלולה להיות מוגבלת. פילדס וחבריו דיווחו כי ערכי הרכב גוף לא משתנים לאורך קריירת הקולג׳.

הבדלי אחוזי השומן בין העמדות מראים כי עמדת הסנטר שצריכה לשחק ב-low post ולהתמודד עם מגע בסגירה לריבאונד, חסימות וריבאונד דורשת מסה גדולה יותר ולכן כנראה גם אחוזי השומן עולים.