המחשבה הראשונה מאחורי "תמיד קדימה" היא שלא משנה מה אנחנו חווים, אפשר ללמוד מהחוויה ולהמשיך הלאה.
ציטוט שאני נהנה לחזור אליו מדי פעם הוא זה, מתוך הספר "שיחות מטורפות":
"עבור מורה זן טוב, כל דבר הוא טוב לאימון רוחו של התלמיד. חידות, מדיטציה, עבודה בשדה, התנדבות בקיבוץ, קיבוץ נדבות, חבטות, צעקות, ספל תה, מעדר, הירח, זיקוקי דינור, אפילו הזן עצמו יכול להיות מושא ללעג אם הפך למשהו שכולא את מחשבתו של התלמיד. גם המדיטציה, כמובן, היא שיטת אימון, אך כאמור, מורה טוב לא יגביל את עצמו לשיטה אחת.
יש מעט מורים טובים."
אני חוזר אליו כי שני החלקים בו – הפיסקה הארוכה יותר והמשפט בעל ארבע המילים בסופו – הם משהו שאנחנו נוטים לפספס בקלות, ואני אסביר;
זה לא משנה אם הספורטאי (או התלמיד) מרוצה או לא מרוצה. זה לא משנה אם הספורטאית (או התלמידה) חושבת שהיא מצוינת או חושבת שהיא גרועה. זה לא משנה אם הילד שלך אוהב ספורט או לא, זה לא משנה אם התלמיד ההוא נהנה משיעורי בית או לא נהנה.
כל דבר שהם מרגישים או עושים (וגם כל דבר שהם לא-מרגישים או לא-עושים!) יכול לעזור לעצב אותם בתור בני אדם.
יש שיעור בכל אחד מהדברים שקורים לנו, גם בדברים שדמיינו וחשבנו עליהם, וגם בדברים שקרו לנו במקרה.
אין רק דרך אחת להעביר את המסר שאנחנו רוצים להעביר. כשאנחנו מתעקשים על דרך אחת אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהמסר עלול לא לעבור לאחד מתלמידינו הרבים.
החלק השני של הציטוט הוא קריאת השכמה עבורי בכל פעם שאני קורא אותו.
"יש מעט מורים טובים."
זה לא עלבון למורים או למאמנים. זו קריאת השכמה עצמית – אתה רוצה להיות מורה טוב? מאמנת שלמה? אדם מעורר השראה? אפשר למצוא את השיעור בכל אחד מהדברים שקורים לנו או לאחרים, ולוודא שהשיעור נלמד.
