בליגת הכדורסל הטובה בעולם קבוצות רשאיות להחזיק סגל פעיל של 15 שחקנים.

מדי פעם שחקן נפצע, או חולה, או נעדר מסיבות אחרות, והקבוצה יכולה להחתים שחקנים לחוזה של 10 ימים.

עבור הקבוצה מדובר בתחליף יחסית נוח וזול.

עבור השחקן מדובר, לפעמים, בהזדמנות של פעם בחיים.

"אם היית אומר לי לפני 3 שנים שככה ייראה העתיד שלי, הייתי צוחק," אומר רונדה הוליס-ג'פרסון. להיות בעמדה הזו זה קשה.

"אם לומר את האמת, זה היה מחורבן," אמר שחקן השנה השנייה טיילר קוק. קוק חתם כבר על שלושה חוזים של 10 ימים העונה הזו בלבד.

ב-15 השנים האחרונות נחתמו ב-NBA כ-51 חוזים של 10 ימים בכל עונה. רק 10-20 חוזים כאלה הביאו בכל עונה לשחקן שחתם עליהם הזדמנות לחתום על חוזה עד סיום העונה.

זה מעט.

‍

טים פרייזר לא קיבל הזדמנות בקיץ, אז הוא עזב את משפחתו ואת הסכנות של מחלת הקורונה, והתגורר בעיר אחרת. כשפרייזר חתם על חוזה ל-10 ימים הוא היה צריך להישאר בבידוד של 6 ימים ולהתאמן לבדו, הוא אפילו יצא לטיולים בשטח כדי לשמור על יכולת אירובית.

"אני אשקר אם אגיד שהייתי שמח כל הזמן, הייתי צריך למצוא דרכים להישאר בעניינים, להיות מוכן מנטלית."

הימים הקשים הם חלק מהחוויה, בעיקר כשאתה עובד כלפי מטרה שאינה מובטחת.

‍

ואחרי שאתה משיג כזה חוזה, מה אתה יכול כבר לעשות ב-10 ימים?

ובכן, קבוצות יתנו לך כמה דקות בודדות במשחק. אתה תצטרך לנצל היטב את הזמן כדי שתוכל לקבל יותר מזה, או אפילו לקבל חוזה ארוך יותר.

אתה תצטרך לשנן עשרות תרגילים וחוקים הגנתיים, להיות בטירוף גם כשאתה על הספסל, להתאמן ברצינות באימונים ולהיות בעל מוסר עבודה גבוה ואנרגיה גבוהה.

להיות שחקן בשוליים של הליגה הטובה בעולם ולהמשיך להיות מוכן לכל הזדמנות דורש גריט.

‍

זה אודישן כל יום, גם עבור שחקנים שהרוויחו חוזה עד סיום העונה.

הם יודעים שגם בקיץ, לקראת העונה הבאה, הם יצטרכו להוכיח את עצמם.

לא תוך 10 ימים.

כל יום.