אם זה לא אינטליגנציה ולא תכניות מיוחדות לעידוד הדיבור, אז מה זה?
לפרק הקודם - משחקים יפה עם אחרים - לחצו כאן.
אז למה באמת ילדים מסוימים מתחילים לדבר יותר מוקדם מאחרים?
(ובסוגריים, המחשבות שלי על ההקבלה לספורט)
אינטליגנציה? לא.
מצב כלכלי של המשפחה? לא.
כמות מילים שההורים מדברים עם הילדים? לא.
האזנה לתכניות כמו בייבי מוצארט או בייבי איינשטיין? לא.
(עושה רושם שרוב הדברים שאנחנו מניחים שתורמים להתפתחות מוקדמת הם לא נכונים, וכך הדבר לא רק לגבי דיבור או יכולת כדרור או ריצה. לקריאה נוספת על כישרון, לחצו כאן.)
התשובה היא כמות היחס שההורים נותנים לקולות, למחוות הידיים ולמילים שהילדים מוציאים.
ככל שההורים מתייחסים יותר מוקדם ויותר בצורה ספציפית למה שהילדים הביעו, ככה השפה של הילדים מתפתחת יותר מהר.
הילדים לומדים להשתמש בשרירים של הפה ובלשון בעזרת תשומת הלב של ההורים. ככל שהשפה של הילד מתפתחת, ההורה מגיב יותר לצלילים החדשים ופחות לישנים, וכך הילד לומד שאם הוא רוצה לקבל תגובה, כדאי לו לייצר עוד מהצלילים החדשים. התגובה של ההורה יכולה להיות רק מגע או ליטוף, היא אפילו לא חייבת להיות צלילים או הברות.
עם זאת, הורה שמייצר הברות (בשונה מצלילים) יגרום לילד שלו לייצר יותר הברות.
(גם בספורט זה מזכיר מאוד התפתחות של ילדים. ככל שההורה חושף את הילד/ה ליותר סוגים של ספורט, או ליותר שעות של ספורט ספציפי, הילד/ה מקבלים יותר ניסיון, הם רואים שההורה שמח אז הם ממשיכים, ואז הפידבק מהחברה הקרובה "וואו הוא ממש מוכשר" עושה את השאר.)
חשוב לזכור שהמוח שלנו זקוק להפסקות כדי שיוכל לגבש את המידע עבור עצמו. זמן משחק עצמאי ללא תגובות מההורים חשוב גם הוא להתפתחות של הילד, וצריך לציין שגם במדעי ההתנהגות משוב חלקי משיג יותר תוצאות מאשר משוב תמידי – אם כל הזמן נגיב, נקבל תוצאות פחות טובות מאשר אם נגיב מדי פעם.
(גם הסיפור של לחץ הורי על ספורטאים צעירים משתלב יפה באנלוגיה הזו. אי אפשר לתת לילד/ה לעסוק בזה 24 שעות. צריך לאפשר מנוחה פיזית, כמובן, אבל גם מנוחה נפשית. ילד/ה שמרגישים כל הזמן לחץ לבצע, בסופו של דבר יבחרו להימנע מהלחץ על ידי פרישה.)
עוד פרט מעניין הוא שילדים לומדים מילה יותר מהר ככל שהם שומעים אותה מיותר אנשים שונים. כמות הפעמים לא משנה. כל עוד כמות האנשים שאומרים את המילה יותר גדולה, הילדים מבחינים בצלילים שמרכיבים את החפץ או את המשמעות בצורה יותר טובה וכך, בעזרת השוני בקולות ובצורת הביטוי הם לומדים את המשותף בצורה הרבה יותר מהירה.
(בדומה לדיבור, גם כאן ככל שהילד/ה מקבלים אינפורמציה מיותר אנשים בתחום הספורט, כך הם יתקדמו יותר מהר. אם במקרה האנשים האלה מדברים באותה שפה ספורטיבית, כלומר באותם נושאים וכלפי אותן מטרות, ההתקדמות של הילד/ה מקבלת דחיפה רצינית קדימה.)
האם התחלה מהירה בעזרת הורים שמגיבים מוקדם והיטב מבטיחה יתרון לשארית החיים? לא, אבל היתרון הזה מחזיק מעמד עד גיל 9 בערך, גיל בו קובעים, למשל, מי מחונן ומי לא.
(כמו בדיבור, גם בספורט התחלה מוקדמת או יתרון מוקדם לא מבטיחים שהיתרון הזה יישמר. בספורט יש ילדים שמתפתחים מאוחר, או כאלה שמתחילים מאוחר ומשלימים פערים בזכות השכלה תנועתית רחבה. מומלץ מאוד לקרוא את הספר range שכתב דיוויד אפשטיין. הספר תורגם לעברית בשם מולטי טאלנט.)
