דני היה ילד שואה, עמוס היה צבר. דני תמיד היה בטוח שהוא טועה, עמוס תמיד היה בטוח שהוא צודק. עמוס היה הרוח החיה של המסיבה, דני לא הלך למסיבות. לעמוס לא היה חוש מוזיקלי ובכל זאת היה שר בקולי קולות. לדני אולי היה קול נעים ביותר אבל לא היה סיכוי שמישהו יגלה את זה. דני היה פסימיסט. עמוס לא רק היה אופטימיסט, הוא גם שכנע את עצמו שלהיות פסימיסט זה מטומטם. דני תמיד ניסה לרצות אחרים. עמוס לא ראה בזה שום היגיון. דני לקח את הכול ברצינות. עמוס הפך את הכול לבדיחה. דני לקח קשה כל ביקורת, אפילו אם הייתה מסטודנט שנה ראשונה. עמוס היה האדם הכי ביקורתי בכל מקום אליו הלך.

הם שיתפו פעולה ויצרו רעיונות ותיאוריות פורצות דרך בעולם הפסיכולוגיה והכלכלה.

דניאל כהנמן זכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 2002. למרות שזה היה לפני 17 שנה, אני זוכר שתהיתי לעצמי איך ישראלי מגיע להישג כזה.

שיתוף הפעולה של כהנמן עם ישראלי נוסף – עמוס טברסקי – היה אחד הפוריים בתולדות הפסיכולוגיה של הכלכלה וקבלת ההחלטות, ויצר הדים גדולים בכל העולם.

הספר, שנקרא באנגלית The undoing project, סוקר את החיים של כהנמן ושל טברסקי בנפרד עד לרגע פגישתם, עוזר לנו להתחבר לדמויות שעתידות לשנות את עולם קבלת ההחלטות ואת העולם כולו. כשקראתי את הפרקים הראשונים חיכיתי כבר שייפגשו והקסם יתחיל.

"חמור מוצב במרחק שווה משתי ערימות חציר. הוא מתלבט לאיזו מהן ללכת, לא מצליח להחליט ולבסוף מת מרעב."

"חמור פשוט היה ניגש לאחת הערימות ואוכל. רק בני אדם מסוגלים למות מרעב בגלל התלבטות."

המשפט הזה מוכר לי מאוד. חוסר הוודאות והיכולת השכלית שלנו להתלבט מה שווה יותר ממה הופכים אותנו, בני האדם, לחיה שמחליטה החלטות לא טובות על בסיס קבוע. חמור פשוט היה ניגש לאחת הערימות ואוכל. זה מספיק טוב לעכשיו. לא צריך לחשוב על כמה אנרגיה הוא חוסך, איך זה ישפיע על גיל הפרישה שלו ומה יגידו על זה החמורים האחרים.

‍

אחד הרעיונות שהשפיעו בצורה הכי גדולה על פילוסופיית האימון שלי היה רעיון ה"תסוגה לממוצע" (regression to the mean).

באחת הפגישות של כהנמן עם מפקדי טייסים, הם הסבירו שיש להם בעיה – כאשר טייס עושה עבודה טובה ומקבל מחמאות, בטיסה לאחר מכן הוא טס פחות טוב. וההיפך – כאשר הוא טס גרוע והם נאלצים לנזוף בו, הוא מבצע יותר טוב לאחר מכן.

כהנמן הסביר את המנגנון מאחורי האמונה הזו שנזיפות עוזרות לביצוע טוב יותר:

לכל אחד יש ממוצע עשייה כלשהו, בכל תחום. אם ביצוע אחד יהיה מעל הממוצע, יש סיכוי טוב שהביצוע הבא יהיה מתחת לממוצע. לכן זהו ממוצע...

אנשים נוטים לחשוב שלמילים שלהם יש השפעה מיוחדת ושיש ערך חיובי למילים "רעות" כי לאחריהן עשוי להגיע ביצוע טוב יותר.

זה לא נכון. זה פשוט אפקט סטטיסטי.

כששמעתי על הרעיון הזה הבנתי שאני יכול לדבר פחות – או למעשה, להגיד דברים אחרים – משום שהמחמאות או הנזיפות על הביצוע הן לא מה שמשפר אותו או פוגע בו.

עמוס טברסקי לא היה יודע מה השעה. זה לא שינה שום דבר.

אם מישהו היה רוצה לקחת אותו "לבלות" במקום או בתחום שלא עניינו אותו – בהצלחה...

והוא לא אהב מפגשים משפחתיים. הוא היה בא אליהם רק אם אהב את המקום בו התקיימו.

"הוא אהב אותנו," אמר אחד מילדיו. "הוא פשוט לא אהב נורמות חברתיות."

הוא חשב שאנשים משלמים מחיר מאוד גדול כדי להימנע ממבוכות קטנות. הוא החליט מוקדם מאוד בחייו שזה לא שווה את זה.

לעוד פוסטים על אנשים לא נחמדים לחצו כאן.

ריצ'רד ת'יילר זכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 2017, אבל כשהוא היה בתחילת שנות ה-30 שלו, הוא היה עוזר הוראה משועמם. הוא שאל אנשים שאלות והתחיל להרכיב רשימה של טעויות שאנשים עושים – למרות שכלכלנים אומרים שאנשים לא עושים אותן.

"יש לי זיכרון ממש ברור איך עברתי ממאמר אחד של כהנמן וטברסקי לשני, לשלישי, והרגשתי כאילו מצאתי אוצר," אמר.

"אנשים טועים באופן שיטתי! ואם הם טועים תמיד באותה דרך, אז אין סיכוי שהטעויות שלהם ייעלמו בעזרת חוכמה של אחרים. ואין סיכוי שהשוק הגדול יגרום לדברים להתאזן."

ת'יילר דמיין איך המשאית מלאת ההיגיון של כהנמן וטברסקי נכנסת לבניין התיאוריות הכלכליות ומתפוצצת בתוכו.

הוא הבין מה צריך להיות הצעד הבא שלו, ועוד לפני שהפך את רשימת הטעויות שאנשים עושים כשהם חושבים למאמר, הוא כתב מכתב לעמוס טברסקי.

"תמיד הרגשתי שרעיונות זה משהו שאפשר למצוא בקלות. אם היה לך רעיון שלא הסתדר, לא היה צורך להיאחז בו, פשוט ללכת למצוא אחד אחר."

לפי מכריו, כהנמן עבר הלאה מהר מאוד מהדברים שהלהיבו אותו, וקיבל כשלונות בצורה יוצאת מן הכלל, כאילו ציפה שהם יגיעו בסופו של דבר, אך הוא לא פחד מהם.

הוא ניסה הכול.

הוא חשב על עצמו כאדם שיותר מהכול נהנה לשנות את דעתו.

הפסיכולוג אדם גרנט, שפגש את כהנמן והתלהב מהגישה שלו כלפי טעויות, כתב ספר שנקרא "לחשוב שוב", בו הוא מתאר את חשיבות הגישה שלנו כלפי טעויות.

לחצו כאן עבור הפרק על טעויות.

איזו תכונה נהדרת בחוקר. אם משהו לא עבד, עוברים הלאה.

תמיד קדימה.