בשנים האחרונות יותר ויותר מאמנים מענפים שונים מנסים להוביל לשיפור ביצועים על ידי אימונים למוח. הרציונל מבוסס על כך שמשום שהמוח אחראי לכל מה שנתפס כקשור בקוגניציה (למשל - קבלת החלטות, מהירות תגובה, זיהוי מצבים וכו') אימון לרכיבים הרלוונטיים לפעולות האלה יוביל לשיפור בביצוע גם בתחרות/במשחק.

אך האם הטרנד המתחזק הזה מבוסס ראיות של ממש?

ראשית חשוב להבין - הספרות המקצועית שמתעסקת במוח וביצועים מוטוריים אמנם מקיפה יחסית אבל מטפלת בנושא מכיוונים שונים. העובדה הזו מקשה על מיצוי של המסקנות לשורה תחתונה ברורה אחת, בטח לא בהיקף של הפוסט הנוכחי, ולכן נתמקד כאן בנקודה בעייתית אחת משמעותית במיוחד שאני לא בטוח שרוב המאמנים מודעים אליה והיא – בעיית המדידה.

בסופו של דבר, גם אם תאוריה נשמעת הגיונית ונכונה או מתאימה למה שאנחנו רואים בשטח, בשביל שנוכל להגדיר אותה כמבוססת היא צריכה לספק ראיות איכותיות. הבעיה המרכזית של תיאוריות שונות שמבססות ביצועים על התפקוד הקוגניטיבי שלנו, היא שנכון לכתיבת הפוסט אין בשטח מכשיר איכותי מספיק שיכול להראות מה קורה אצלנו במוח בזמן ביצועים מוטוריים/ספורטיביים.

כיום בעולם המחקר המוטורי יש שני מכשרים עיקריים שנמצאים בשימוש רחב: EEG - מודד פעילות חשמלית במוח ו-FMRI - מודד זרימת דם במוח. המכשירים אמנם שונים לחלוטין במנגנון הפעולה ואיכות המדידה שלהם, אבל העיקרון על פיו הם פועלים מושתת על רעיון דומה. אם בזמן ביצוע קוגניטיבי כלשהו חלק מסוים במוח עובד יותר, אזי הפעילות החשמלית/דמית באותו אזור תהיה יותר דומיננטית והמכשיר ידע להראות את זה. באופן הזה נוכל להסיק מסקנות גם על איזה חלקים במוח שולטים (אולי) באיזה היבטים בפעילות, וגם (אולי) איזה חלק כדאי לאמן כדי לשפר את הפעילות.

המידע שהמכשירים האלה מספק הוא חשוב ואין לזלזל בו. מצד שני, חשוב גם לשים את האצבע על שתי בעיות מרכזיות שהופכות את הסקת המסקנות שלנו ממחקרים על מוח לבעייתיות מאוד.

הבעיה הראשונה ואולי הבסיסית ביותר – ניידות. אין כיום מכשיר בשטח שמאפשר לבדוק מה קורה אצלנו במוח בזמן שאנחנו עושים פעולה מוטורית מורכבת, כמו כדורסל, כדורגל או כדורעף. EEG שהוא המכשיר הנייד מבניהם, מאפשר לבדוק תנודות חשמליות במוח בזמן פעילות יחסית סטטית כמו ירי או ג'אגלינג.

הבעיה השנייה, ואולי הקשה יותר, היא שגם במצבים סטטיים בהם כן ניתן להשתמש במכשירים הללו המידע שמתקבל לא מצביע באופן ישיר על מה קורה אצלנו בראש. למשל, יכול להיות שהפעילות החשמלית/דמית במוח מעידה על תהליכים ומחשבות שלא קשורים לפעולה המוטורית עצמה שכן שלעיתים קרובות מתרחשות במוח כמה פעולות במקביל.

אם נצרף את 2 הבעיות לשורה תחתונה אחת אפשר להגיד שכיום אין לספרות המדעית יכולת להסיק מסקנות על מה שקורה במוח בזמן ביצועים ספורטיביים של ממש. המסקנות בספרות מתבססות לרוב על ניסויים שהתרחשו בסביבה שלא מייצגת את השטח (נניח מול מחשב במעבדה) ועל הסקת מסקנות עקיפה בנוגע למה המשמעות של זרימת דם/פעילות חשמלית בנקודת זמן מסוימת בביצוע.

כמובן, כמות המחקר והידע בנושא הולכים ונצברים ויש המון מסקנות מעניינות (וסותרות לעיתים) בנוגע לתפקיד של המוח בביצועים ספורטיביים, אך נכון להיום ולענייננו אין לנו דרך אמיתית לבסס את האפקטיביות של אימונים למוח מהסיבה הפשוטה – אנחנו פשוט לא באמת יודעים מה קורה שם.

‍

מקורות:

https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fnhum.2020.00133/full

https://www.researchgate.net/publication/348391640_EEG_correlates_of_verbal_and_conscious_processing_of_motor_control_in_sport_and_human_movement_A_systematic_review

‍

‍