היא נועלת נעלי ספורט, משתעממת בארמון, ופוגשת נסיך.
היא מנשקת אותו ונשארת בשוק כשהוא מביא אותה לחדר המבודד במעלה הטירה.
היא מעדיפה לרכוב על סוס, הוא לא מבין מה לימדו אותה בבית הספר לנסיכות... הרי ככה זה במוסכמות.
לא אגלה מה שקרה בסוף, אבל הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה... שווה למצוא את הספר.
אבל,
יש לי בעיה עם נקודת המוצא של הספר.
החברה שלנו, בהכללה לא כל כך גסה, מתייגת בנות אוטומטית כ"נסיכות", כשהמשמעות היא לבישת שמלה והישארות במגדל - המגדל הוא מטאפורה, ההישארות ממש לא.
וכמובן, כל מי שקצת חורגת מזה מתוייגת, במקרה הטוב, כנסיכה גרועה. במקרה הרע, מאשימים אותה בדברים אחרים שלא ניכנס אליהם כאן.
בספר המדובר, הנסיכה עצמה לא ממש סופרת את הנסיך או את המוסכמות שלו. וטוב שכך, כי היא בסוף עושה מה שהיא אוהבת.
אני חושב שטוב נעשה אם נסיר גם אנחנו מעצמנו כל מיני מוסכמות (פעם, למשל, היה ברור לכולם שהעולם שלנו שטוח. אחרי זה היה ברור לכולם שהכדור שלנו הוא מרכז היקום), וניגש לחיים מנקודת מבט יותר נקייה.
ואז לא יהיה צורך בספרים כמו "הנסיכה הכי גרועה".
אפשר פשוט יהיה לשחק.
