שאלות שכדאי לשאול, וצריך לענות עליהן.
האם אנחנו עושים את התרגיל הזה כי זה נוח למאמן או כי השחקנים/ות צריכים את זה?
אילו מסרים אנחנו מעבירים לשחקנים/ות במהלך המשחק והאם הם עוזרים להם באותו רגע?
האם אנחנו משקיעים זמן בתרגילים או בפעילויות עם הערך הכי גבוה?
מאמנים ראשיים נוטים להסתגר כשהם מרגישים שמישהו שופט אותם או מפקפק במשהו שלא צריך לפקפק בו.
"אם אני מזמין מישהו לתת לי משוב, כדאי שאקשיב להם בלי להתגונן. הם לא שם כדי להחזיק לי את היד. אני צריך מישהו שיעזור לי להשתפר."
מי יכול לתפקד בתור עוד זוג עיניים?
1. צריך ניסיון באימון. כאלה שרק צופים מהצד לא יכולים באמת לעזור.
2. צריך לעזור למאמנ/ת הראשי/ת להרחיב את אזור הנוחות שלהם. רק להגיד להם כמה הם נהדרים לא יעבוד.
3. צריך אמינות בלתי ניתנת לערעור
לפוסט המרכזי עם כל הפוסטים מהספר Second set of eyes - לחצו כאן.
