כולנו היינו רוצים שהילדים שלנו יוכלו לרכוש חברים ולהתייחס לכל אדם לפי ההתנהגות שלו ולא לפי צבע עורו. אבל מה אנחנו עושים בשביל זה?
לפרק השני - על שינה - לחצו כאן.
כולנו היינו רוצים שהילדים שלנו יגדלו ויהיו "עיוורי צבעים" במובן הגזעי – שהם יוכלו לרכוש חברים ולהתייחס לכל אדם לפי ההתנהגות שלו ולא לפי צבע עורו. אבל מה אנחנו עושים בשביל זה?
האם להצביע על הבדלים בצבע העור זה משהו שעוזר לילדים להימנע מהשוואות, או דווקא גורם ההיפך?
האם זה משנה שנשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, הוא בעל צבע עור שונה מכל הנשיאים שקדמו לו?
אם זה לא משנה, כי אין סיבה שיהיו הבדלים, אז אין צורך לציין את זה בפני הילדים.
אם זה משנה, כי אובמה היה הראשון בעל צבע עור שונה, אנחנו אלה שיוצרים לילדים הבחנה איפה שלא בטוח שהם היו עושים אותה בעצמם.
אנחנו אומרים לילדים ש"ורוד זה לבנות" ו"כחול זה לבנים", אבל אנחנו לא אומרים להם כלום על שחור ולבן?
ילדים יוצרים קבוצות ומעדיפים השתייכות לקבוצה אחת על פני אחרת, גם אם הצבע הוא מקרי, כמו צבע החולצות שקיבלו בתוך ניסוי. קשה לילדים להבחין בין אוכלוסיות ביותר מקטגוריה אחת, אז הם מבדילים בעזרת הקטגוריה הכי ברורה לעין – צבע העור.
תינוקות מתעכבים עם המבט על תמונות של אנשים בעלי צבע עור שונה מזה של הוריהם – מה שמצביע שהם יודעים שיש הבדל. ילדים בני שש מחלקים חבילת קלפים לפי גזע ב-68% מהפעמים – למרות שהיו יכולים לחלק לפי מגדר, למשל. בגיל בו הילדים שלנו כבר מגבשים את הדעה שלהם ושמים לב להבדלים בין גזעיים – אנחנו מניחים שהם "עיוורי צבעים" כלפי גזע.
פיתרון נפוץ נוסף להבדלה בין גזעים היה (ועדיין) שילוב בין גזעים שונים – בבית הספר, בשכונות המגורים. למעשה, גם בתוך בית הספר הילדים יכולים להפריד את עצמם לפי צבע עור. כמו שאמרה אחת החוקרות המובילות בתחום: "ללכת לבית ספר שמשלב אוכלוסיות יכול לעזור לך ללמוד סטריאוטיפים בדיוק כמו שהוא יכול לעזור לך לשכוח מהם." מחקרים אחרים הראו שככל שיש לך יותר הזדמנויות בתוך בית הספר לרכוש חבר בעלי צבע עור שונה, ככה יש פחות סיכוי שזה אכן יקרה במציאות.
בנוסף, בחברות בהן התפתחות אישית מודגשת, רואים יותר חלוקה לקבוצות, כדי ליצור זהות אישית. בחברות כמו יפן, בהן הדגש הוא חברתי ולא אישי, יש פחות דוגמאות לתת-קבוצות בחברה.
אם כך, מה צריך לעשות כשילדים הוגים משפטים כמו "אתה צריך להיות שחקן כדורסל כי אתה שחור, אתה לא יכול להיות כדורסלן כי אתה לבן" או "את לא יכולה להיות רופאה כי צבע העור שלך כהה מדי"?
להשתיק אותם לא יעזור, ואולי רק יעביר מסר שגזע זה נושא שלא מדברים עליו. ההורים והמבוגרים האחראיים צריכים לעזור לילדים לבנות את הקטגוריות שנמצאות בראש שלהם – זה דורש תיקון פעיל ומפורש, בדיוק כמו שהיינו מתקנים מישהו שאומר שרק גברים יכולים להיות רופאים ונשים לא.
