קצת על "מוסר עבודה" ועל להיות קשוב לגוף:
בספר שכתב, קובי בראיינט מתאר איך אימוני חצות שלו הפכו לאגדה:
"למעשה זה היה חישוב פשוט. אם אתחיל מוקדם יותר, אוכל להכניס אימון אחד יותר. בקיץ, אימון אחד יותר כל יום משפיע הרבה. לא רציתי להקריב זמן משפחה ולא רציתי להקריב זמן כדורסל, אז הקרבתי זמן שינה."
הרבה ספורטאים צעירים מתלהבים מציטוטים כאלה, אבל עלולים לשכוח גם ציטוט שכזה:
"לא הייתה אף פעם שאלה אם לעשות או לא לעשות. אם צריך אז עשיתי. וזה מעייף, ללא ספק, אבל העשייה הזו נתנה לי אפשרות לבצע היטב גם בימים הלא טובים, שאין בהם כוח לכלום. ואם הייתי צריך לישון כי הייתי עייף, עשיתי את זה – באוטובוס, בזמן טיפול – לא משנה איפה, 15 דקות נתנו לי כוח."
נכתוב את זה שוב: "ואם הייתי צריך לישון כי הייתי עייף, עשיתי את זה"
רק להתאמן הרבה שעות (או ללמוד הרבה שעות) זה לא בעל ערך. חלק מהמלאכה צריך להיות מנוחה, וחלק אחר ממנה צריך להיות יעילות.
אם אפשר להשיג משהו בשעה, אין צורך לעשות אותו במשך שעתיים.
