אורן אהרוני (מכבי תל אביב):

במציאות של היום, ילד שלא רוצה להישאר במועדון מסיבה כלשהי, אנחנו לא עומדים בדרכו, וכל ילד שמעוניין לעזוב אנחנו נותנים לו לעזוב ומאחלים לו בהצלחה. אנחנו לא רוצים להשאיר ילדים שהם מתוסכלים אצלנו או שהם מרגישים שאנחנו לא מקדמים אותם או לא עושים להם טוב.

בהקשר של קליטת ילדים, כמובן שאנחנו מחפשים ובודקים ומנסים לאתר פוטנציאלים ברמה גבוהה לעתיד, בכל הארץ. אנחנו משתדלים לאתר ולקחת שחקנים רק שאנחנו רואים בהם שחקנים שיכולים להיות בין החמישה הכי טובים בארץ לשנתון שלהם ובין שלושה השחקנים הטובים בקבוצה אצלנו.

איתי ירושלמי (גליל עליון):

אין לי בעיה עם מעבר בין מועדונים. הייתי מצפה / רוצה שתהיה העברה כספית בין המועדונים בלבד ללא מעורבות הורים, ולפי קריטריונים.

אומר את זה גם כמועדון שקולט.

ברק דמציאן (כפר סבא):

1. כמועדון קולט תמיד לעבוד באתיקה ויושרה מול מועדונים אחרים!

2. כמועדון אותו עוזבים - לא השארנו אף אחד בכוח ואם עוזבים אז לבדוק גם מה עשינו לא בסדר.

דניאל ששר (ירושלים):

הגישה הבסיסית שלי היא ששחקן ומועדון צריכים להתעסק בלשנות את עצמם ולא לשנות את הסיטואציה. אתן דוגמא - אם יש שחקן שנמצא עכשיו בקבוצה לאומית ולא מקבל דקות. יש לו שתי אפשרויות - לשנות את הסיטואציה, שזה אומר לבקש לעבור קבוצה, או לשנות את עצמו - להתאמן אחרת, להשקיע יותר וכו. אני מאמין שהדרך להתקדם ולהשתפר היא לשנות את עצמך ולא את הסיטואציה. לכן כל פעם ששחקן עובר מועדון הוא בעצם אומר שהאחריות היא על המועדון ולא עליו, ואת זה אני הרבה פחות אוהב. אמת, לפעמים, יש ילדים שבאמת לא מקבלים מספיק איפה שהם נמצאים כי לא כל המועדונים יכולים להשקיע את סכומי הכסף הנדרשים כדי לפתח שחקנים. אבל בעיקרון אני חושב שגישה נכונה לשחקנים היא להתמודד עם מה שיש, ולהפיק את הכי טוב מכל סיטואציה שבה הם נמצאים. בכל מקרה - אני חושב ששחקן שהתחיל שנה בקבוצה מסוימת - חייב לסיים אותה באותה הקבוצה. אם יש מעברים - רק בסוף שנה ולא באמצעה.

עכשיו, בגלל שזו הגישה שלנו כלפי שחקנים, זו גם הגישה שלנו כמועדון. גם אם לפעמים חסר לנו שחקן בעמדה מסוימת, או שחסר לנו כישרון - אנחנו לא מנסים לשנות את הסיטואציה על ידי פניה לשחקנים מבחוץ, אלא מנסים למצוא פתרונות מבית. אני חושב שזה מסר חשוב גם לשחקנים שלנו. אם שחקן יפנה אלינו, אנחנו בהחלט נשמח לראות אותו ונשמח אם הוא יכול לחזק אותנו, אבל לא נפנה לשחקנים מבחוץ.

זו גישה שיש עליה לא מעט ביקורת, וגם אני עצמי תוהה האם נכון להמשיך איתה - כמעט בלתי אפשרי להיות היום תחרותיים בלי להביא שחקנים מבחוץ. יחד עם זאת, יש בנו גם המון גאווה על כך שאנחנו עובדים עם מה שיש, וזה גם דורש מאיתנו להתאמץ ולמצוא פתרונות יצירתיים.

יהוא אורלנד (עמק חפר):

כל העברה לגופה, צריך לבחון את הסיטואציה ולהחליט.

אני חושב שהעברה צריכה להיות שחקן שלא עובר ממועדון שיש בו פלטפורמה מספקת להתפתחות שלו ובנוסף הוא צריך להיות מוביל בקבוצה אליה הוא עובר.

מתן בירנבאום (עמק יזרעאל):

נושא כואב מאוד אשר בשנים האחרונות יצא משליטה.

לגבי עזיבת שחקנים מהמועדון שלנו, בגדול לא קרה בשנים האחרונות לכן לא זכה להתייחסות.

לגבי קליטת שחקנים, אנחנו מנסים להעביר למועדון כל שנה 3-6 שחקנים מכיתה ט' - יא'.

המטרה הראשונה היא להעביר שחקנים אשר יש להם פוטנציאל להתפתח להיות שחקני נבחרות ובוגרים.

כל העברה נעשית לאחר שיחה שלי עם מועדון הבית של השחקן ומתן אישור לפנות לשחקן.

נתי כהן (אשדוד):

זה תמיד היה נושא מאוד רגיש. במועדונים הקטנים אתה סובל שהשחקנים המוכשרים שלך שאתה מנסה לטפח, עוזבים למועדונים גדולים עם יחידות עתידיות גבוהות יותר. מהצד השני, כשאתה בקבוצות הגדולות אתה רוצה לקחת שחקנים טובים כי אתה יודע שאתה מסוגל לתת להם יותר. חוויתי את הנושא מכמה כיוונים. ההגבלה של ההעברות היא דבר טוב כדי שלא תהיה מסחרה לגמרי אלא שתהיה איזושהי שליטה או בקרה, כי הרבה פעמים שחקנים עוברים אגודות לא כי הם מוכשרים - סתם כי זה חלום של ההורים, או התרגשות של הורים מנושא של אקדמיה ואז הם רוצים שהוא יעבור, ואין באמת שם כישרון או פוטנציאל יוצא דופן, הוא טוב היום, לשנה-שנתיים הקרובות. ופה יש בעיה כי הילד עוזב בית, עוזב חיים, עוזב משפחה, למצב שהוא בכיתה י"א-י"ב יכול להיות שחקן בינוני ובטח ברמת בוגרים אחר כך, וכאן צריך שהאגודות יבחרו, כמה שאפשר, את הטובים ביותר, את הפוטנציאלים ביותר, על מנת שלא יעשו עוול לאותן משפחות של הילדים שחולמים חלום שהוא לא מציאותי.

יחד עם זה צריך לזכור שאם יש מועדון שכן מסוגל לתת, אימונים טובים, פרויקטים, מנהל מקצועי, מאמן גופני ואנשי מקצוע טובים מסביב, מול אגודות שלא עושות את זה, אז זה עולם חופשי, ואם הילד חושב ששם יהיה לו טוב יותר כי במועדון שלו לא נותנים אז זה סיפור אחר, ולכן בסוף אין מה לעשות - העברות יהיו, זה קורה בכל העולם, זה לא אנחנו המצאנו את זה, אגב בעולם זה קורה גם עם שחקנים מחו"ל. בברצלונה יש להם העברה מחו"ל אחת לכל שנתון, ככה שהדברים האלה קרו ויקרו וצריכים לקרות כי יש ילדים מוכשרים שנמצאים במועדונים יחסית קטנים שלא נותנים להם את המתקנים ואת הבמה הנכונה, את המערכת ואת המעטפת הנכונה כדי להיות שחקנים, ואז מה - הם יאבדו את הסיכוי שלהם להיות שחקנים כי המועדון רוצה לשמור אותו אצלם?

אני אומר שאם המועדון עומד בקריטריונים ונותן, אחלה - לא צריך לעזוב אותו, אבל אם לא - אז כן, יש מצב שצריך לעבור למועדון גדול יותר, קרוב או רחוק מהבית, כולל לאקדמיות בחו"ל, גם זה קרה.

המעבר לשחקנים, בדרך כלל, הוא מעבר קשה, לוקח להם זמן התאקלמות. המועדון המקבל צריך לדעת להתמודד עם כל מיני קשיים שהילד יעבור כי הוא רגיל היה למקום מסוים, למעמד מסוים, ופתאום הוא עובר למעמד אחר.

המערכות האלה צריכות להיות מוכנות לקלוט את השחקנים החיצוניים, וכמובן, גם המועדון שאיבד את אותו שחקן עובר גם סוג של טראומה ספורטיבית אבל צריך למצוא גם הוא פתרונות בתוך המערכת, לשמר את השחקנים, כי לפעמים שחקן אחד עוזב אז אחרים רוצים גם לעזוב. שני הצדדים עוברים תהליכים לא קלים, זה רוח הספורט, זה היה, זה יהיה, צריך לדעת להתמודד עם זה בצורה הכי מקצועית שאפשר.

עידן לנקרי (הרצליה):

כמועדון קולט המדיניות שלנו לצירוף שחקן לקבוצה ראשונה בבסיסה מחייבת תחושה שלנו שהשחקן יהיה אחד משלושת השחקנים הטובים / פוטנציאלים בקבוצה. בדרך כלל לא נצרף שחקן שלא עונה על דרישה זאת. אין לנו מחלקת סקאוטינג ואנו לא פונים לשחקנים, אלא אם כן זה שחקן שעזב את המועדון והוא תושב הרצליה שאנו מעוניינים לנסות להשיבו. השחקנים שעוברים אלינו הם אלו שמבצעים את הפנייה ולאחר מכן אנו בוחנים אותה.

בשנים האחרונות עזבו אותנו מספר שחקנים למועדונים מובילים באזור וזאת הייתה תחושה לא קלה, אבל זה בהחלט מובן שזאת הסיטואציה בתקופה שבה אנו חיים.

התפיסה שלי היא שהשחקן הוא קודם כל של הוריו ולנו אין בשום פנים ואופן "בעלות" עליו. כמדיניות אנו לא מערימים קשיים על המבקשים לעזוב, אך כן מקיימים שיחות כדי לנסות למנוע זאת.

עידן פלדה (הפועל תל אביב):

כמעט ולא קיימת עזיבה, אפשר לספור את הכמות על יד אחת בשלוש השנים האחרונות. מנסים להתנהל בצורה חלקה. פונים בורה מסודרת, מערכת סקאוטינג שבודקת שחקנים מבחוץ ואם שחקן מעניין אותנו אנחנו פונים לאגודה בצורה מסודרת ושואלים אם אפשר לדבר עם הילד. אם אנחנו מקבלים אישור אז בשמחה ואם לא אנחנו עוזבים את הילד. זה מאוד טבעי שילדים שנמצאים באגודות יותר קטנות ורוצים יותר חשיפה ויותר מקצועיות ירצו לעבור למועדונים יותר גדולים אבל כמובן זה צריך להיות בהסכמה ובצורה ישרה ולא ללכת מאחורי הגב של אף אחד. כל מי שרוצה לעזוב אצלנו אין שום בעיה, אבל זה לא קורה.

רוני קאן (קרית טבעון):

במקרה של טבעון, מדובר במועדון לא גדול ואנחנו מנסים עכשיו להשתפר ולהתמקצע ולגרום לשחקני הבית להישאר. אין, באחריות, אף מועדון באזור הקרוב לנו שנותן מעטפת אתלטית ומנטלית כמו שאנו נותנים בשכבות ה' עד ט' כולל.

אנחנו נקלוט בשמחה כל שחקן/נית שישאפו להתקדם ולפרוץ וייפנו אלינו, אך מעולם לא אפנה לשחקן/נית או הורה ללא אישור מוקדם של מועדון הבית שלו/שלה וכן, במציאות האכזרית ונטולת הפניות ובאווירת ה"ג'ונגל" שקיימת היום בין רוב המועדונים, זו כנראה חולשה או לכל הפחות התנהלות נאיבית, אבל עבורי מדובר בעיקרון מקודש.

יש לנו בטבעון מסגרת מקצועית מצויינת ובעיקר, כזו שמתנהלת בהגינות ושקיפות מול שחקנים/ניות והורים, אך מי שירצו בכל זאת לעזוב, ניפרד מהם בלחיצת יד וללא כעס. ואגב, אני אהיה הראשון שאמליץ לשחקן או שחקנית לעזוב, במידה וארגיש שאין ביכולתי להעניק לו/לה מענה מקצועי ראוי והולם.

רפי בוגטין (מכבי רחובות):

אנחנו לא מחזיקים שחקנים בכוח. אם שחקן מיצה את עצמו במחלקה מבחינה מקצועית לא אעמוד בדרכו.

אם שחקן עושה טעות במעבר אשתדל לשכנע אותו להישאר.

לגבי קליטת שחקנים - רק שחקן שיכול לשנות קבוצה. אני מאמין בלויאליות של המערכת כלפי ילדי העיר רחובות וזה הדדי. לדוגמה, בקיץ האחרון מתוך 250 ילדי המחלקה נרשמו למחנה קיץ 160 שחקני המחלקה!

‍תומר בן חמו (ברנר):

נושא לא פשוט. אני לא פוסל מעבר בין מועדונים בגדול, אבל אני כן פוסל שמועדונים פשוט עובדים בזה וכל שנה מעבירים המון שחקנים לכל הקבוצות.

אני בעד שילד שגדל במקום שלא נותנים לו מעטפת טובה ורצינית של כדורסל יעבור למועדון יותר רציני ומקצועי, אבל ילד שגדל באגודה טובה שנותנת את כל התנאים ששחקן צריך אין לו שום סיבה לעזוב את המועדון.

אני חייב לתת דוגמא אצלנו במועדון:

ניר טאוב ועומר מוריץ נמצאים שנים במועדון הובילו והגיעו להישגים חסרי תקדים כולל נבחרות ישראל. הם כל שנה קיבלו ומקבלים פניות מהמון אגודות בארץ ובסופו של דבר הבינו שאין להם באמת שום סיבה לעזוב כי יש להם הכל אצלנו. אני שמח וגאה שיש לנו שחקנים כאלה.

המועדון יודע להתמודד גם עם עזיבה של שחקנים. בעבר עזבו אותו שני שחקנים מצויינים, אבל בסופו של דבר אני מאמין שמועדון שעובד טוב ונכון לא תלוי בשחקן אחד או שניים והעובדה מדברת בעד עצמה: גם ששני השחקנים עזבו ברנר עדיין הגיע להישגים והיתה בטופ גם בשנתון של השחקנים שעזבו.

ברנר קולטת שחקנים חדשים למועדון. הקליטה והתהליך לא פשוטים לא למועדון ולא לשחקן. בדרך כלל יש זמן ותהליך עד שהילד הנקלט מרגיש חלק מהקבוצה והמועדון. 

בדרך כלל הילדים שמגיעים אלינו הם בלי יסודות כדורסל או הבנת משחק ולכן אני תמיד אומר שצריך זמן וסבלנות ובסוף זה מתיישר. מעבר לפן המקצועי אנחנו מנסים לעזור לילד בכל מה שאפשר על מנת שירגיש רצוי וחשוב במועדון.

‍

‍

לחזרה לפוסט הראשי לחצו כאן