אם שיפוט של מכונה הוא כל כך הרבה יותר טוב משיפוט של בני אדם, למה אנחנו לא משתמשים בזה יותר?
א. לא כולם יודעים שזה יותר טוב.
ב. חלק מאיתנו חוששים שמכונה תחליף אותם בתפקידם.
ג. חלק מאיתנו פשוט לא אוהבים מחשבים.
ד. אנחנו לא רוצים לוותר על ההרגשה הטובה של ההחלטה עצמה.
ההגעה למסקנה אחרי שעבדנו קשה (או לא כל כך קשה) לשקלל את כל המשתנים והסיבות וההסתייגויות… איזה סיפוק אחרי שכבר החלטנו.
לא רוצים לתת את זה למכונה, ועוד שהיא תקבל את הקרדיט…
אבל ביטחון בתחושת הבטן שלנו לא אומר שאנחנו צודקים.
למעשה, ביטחון יתר בדעה שלנו היא אחת מההטיות הקוגניטיביות הגדולות ביותר.
אדם שחושב שהוא יודע בוודאות מה יקרה בעתיד בעצם אומר לנו שבשיפוט שלו אין הטיות או רעש.
אמת, קשה לוותר על הפרס הרגשי שאנחנו מקבלים עם הוודאות.
אבל אדם כזה מתכחש לעובדה שהחיים שלנו אינם ודאיים בשום צורה.
ונוסף על כל הנ"ל, אנחנו חושבים שמכונה (או מחשב, או תוכנה) לא אמורים לטעות.
אם כבר לאפשר טעויות, אז שיהיו של בני אדם.
ברגע שמכונה טועה, אנחנו מיד מוותרים על התוצאות (היותר טובות בהרבה) שהיא יכולה לספק, ועל הלמידה (היותר מהירה בהרבה) שהיא תעשה בעקבות הטעויות שלה.
אבל אם אנחנו לא מוכנים לקבל באופן מלא את המכונות, לפחות אפשר לקחת מהן את הפשטות ואת היעדר הרעש בקבלת ההחלטות שלהן.
אם אי אפשר להחליף את השיפוט האנושי,
חייבים לשפר אותו.
הפוסט הבא - על ההבדל בין הבנה לבין יכולת לחזות - מסכם את החלק השלישי בספר. לחצו כאן.
