ספורטאים בקבוצה, ובכלל אנשים בכל מערכת שהיא, צריכים לדאוג לעצמם.
דקות משחק, הזדמנויות, רווחה נפשית, שכר.
אבל מלבד כל הפרטים בקבוצה או בצוות, יש גם את הקבוצה עצמה או את הצוות עצמו.
הקבוצה היא ישות בפני עצמה, וצריך לדאוג לה.
באמצע המאה הקודמת ג'ון נאש ביצע "תיקון" לנוסחה כלכלית מפורסמת שטענה שכדי שמערכת תתפקד הכי טוב כל פרט בה צריך לדאוג לרווחה של עצמו.
נאש הוסיף על כך שכדי שקבוצה/צוות/מערכת ירוויחו הכי הרבה, על כל פרט לחשוב מה הכי טוב עבורו וגם עבור הקבוצה.
הנה הקטע מהסרט "נפלאות התבונה" שמציג את הרגע בו נאש חשב לראשונה על כך:
זה מזכיר לי את הפוסט שנקרא 'פיתוח אישי מול ספורט קבוצתי' שהוא הראשון בסדרת פוסטים על הפרדוקסים של להיות ספורטאי/ת.
