לכל אחד יש שחקן ותיק שהוא פגש בשנה-שנתיים הראשונות שלו, כזה שעזר לו ולימד אותו איך הדברים עובדים. כריס מאלין היה אולסטאר וחבר נבחרת החלומות של ארה"ב.
מי השחקן הותיק שלך, ואיך התפתחה מערכת היחסים הזו?
שניים בולטים. אחד הוא גרג באלארד שהיה כבר שחקן ותיק כשהגעתי לווריורס. גרנו זה ליד זה. הוא שיחק בוושינגטון והם נאבקו על האליפות. הוא לקח אותי תחת חסותו.
השני היה רוד היגינס, כמה שנים אחרי שהתחלתי את הקריירה. שיחקנו באותה עמדה ונאבקנו על דקות, והוא הפך להיות מנטור עבורי. הוא חיבר את כולנו יחד. הייתה לו השפעה עצומה, בייחוד כשהקריירה שלי התפתחה.
אילו דברים למדת ממנו על המגרש ומחוץ לו?
בעיקר הרגלים יומיומיים – איך יוצרים רוטינה טובה, אימונים, מנוחה, ואיזון טוב ביניהם. בשלב מסוים נאבקנו על דקות זה מול זה, אבל הוא ניצל את המצב כדי לקרב בינינו. בקבוצה תמיד יש תחרותיות בריאה. אתה רוצה להתחרות אבל גם להפוך את האחרים לטובים יותר. פעם היינו טסים בטיסות ציבוריות, אז הוא היה עוזר גם איך להתנהל מול האנשים בשדה התעופה. זה שמר אותנו צנועים כשהיינו עוברים בשדה התעופה בשעה 6:00 אחרי הפסד והיינו צריכים להיות נחמדים לאנשים.
מה היו המשימות שלך בתור שחקן שנה ראשונה (rookie)?
היינו צריכים להביא עיתון וכאלה דברים. אבל כשהגיעו רוקיז אחריי, סירבתי להשתתף בזה. זה היה בזבוז זמן ולא עזר בכלום. יש סיבה שהם ואני עדיין חברים. כנראה שזה קשור... תעזור לי עם הקליעה שלי, אל תביא לי קפה.
מה היה הרגע בו "התקבלת" ל-NBA?
בגלל ענייני חוזה ההתחלה שלי הייתה קצת מוזרה. הצטרפתי אחרי 6 משחקים, עליתי לשחק באותו לילה וקלעתי סל ניצחון. אחרי זה דברים הדרדרו כמה שנים עד שחזרתי לעניינים.
לארי בירד ומג'יק ג'ונסון היו האלילים שלי אז לשחק מולם היה חוויה נהדרת ומאירת עיניים ומפחידה מאוד. אבל כשמתחילים כל קריירה חדשה, רק צריך לעבור יום אחרי יום ולצבור ביטחון עצמי. אנשים יכולים להגיד לך שאתה טוב או שאתה יכול להיבחר גבוה בדראפט אבל עד שאתה יוצא למגרש ועושה את זה בעצמך, לא תרוויח את הביטחון הזה.
מתי ידעת שאתה שם כדי להישאר?
באמצע עונת 87-88 עשיתי שיקום ארוך, וחזרתי רק ל-20 משחקים האחרונים בערך. הרגשתי לא רע. בקיץ שאחרי זה הקדשתי המון זמן לכושר גופני ולטכניקה שלי, ובעונה שאחרי זה הייתי אולסטאר.
יש שחקנים שיצרת איתם קשר מיוחד והפכת להיות ה"ותיק" שלהם?
הרבה שחקנים הלכו ובאו כשהייתי בווריורס, תקופה של 12 שנים. מאוד התחברתי לטים [הרדאווי] ולמיץ' [ריצ'מונד], ובהמשך הצטרפו גם כריס וובר, לטרל ספריוול. לא היה שום דבר מתוכנן, אבל הם באו להתאמן איתנו בקיץ אז עזרתי להם עם רוטינות והרגלי אימון ודברים ששחקנים שבאים מהמכללות בדרך כלל לא עושים. פתאום יש הרבה זמן פנוי אז צריך לבנות סדר יום, מה עושים לפני אימון, לפני משחק, יום מנוחה, בקיץ.
כמה זה חשוב להעביר את הדברים האלה לדור הבא של השחקנים, עכשיו כשיש לך ניסיון בתור מאמן ובתפקידים אחרים?
ממש חשוב. מסורת והיסטוריה הן המפה בעזרתה מתקדמים. צריך להבין איפה היית כדי לדעת לאן אתה הולך. אז חייבים, בכל נושא, להעביר מידע וידע וניסיון לדור הבא. הצעירים היום יכולים, בזכות האינטרנט, ללמוד המון על מה עבד ומה לא עבד לשחקנים בעבר, וללמוד מזה וגם מזה.
