על הילדות ותקופת התיכון.
פיל ג'קסון גדל במשפחה ענייה שהקדישה את עצמה לעבודת האל.
ההורים שלו יצרו קהילות מאמינים וחשבו שהרוח יותר חשובה מהחומר.
פיל הקטן אפילו לא רכב על אופניים עד שבמקרה זוג אופניים נפל ממשאית שעברה ליד ביתם.
אביו תיקן אותם, לימד את פיל לנסוע עליהם, פירסם מודעה על האבידה והחזיר את האופניים לבעליהם.
בבית הספר היסודי עניינו את פיל הילדים ה"אינדיאנים."
הם היו שונים, כמוהו, אבל שקטים.
לא היה באמת אפשרי ליצור מערכות יחסים ביניהם, אבל ג'קסון נשאר סקרן וקרא עליהם רבות בספריה.
הוא למד על דרך החיים שלהם ועל המנהגים שלהם, ואפילו דמיין שהוא ילד אינדיאני מאומץ.
למרות עיסוקיו הרבים והצורך להאכיל משפחה, אבא של פיל מצא זמן גם לבנות מגרש כדורסל קטן ליד ביתם.
פיל היה עסוק בספורט רוב זמנו, כשהוא משחק בייסבול, שוחה, מחליק על גלגיליות ועוד... הוא היה תחרותי כמו אמא שלו, שהייתה קפטנית נבחרת הכדורסל של התיכון שלה ואהבה מאוד לנצח, גם אם זה היה משחק שבץ-נא או ויכוח על אלוהים. את התחרותיות הזו ירש ממנה פיל. הוא שנא להפסיד, גם אם זה היה במשחקי שולחן לאחים שלו.
[גם קובי היה תחרותי כמו אמא שלו... היכנסו לפוסט על חייו של קובי כאן.]
[ג'קסון גם עסק במספר ענפי ספורט וגם הגיע ל-NBA. למה זה כדאי ואיך זה עוזר? לחצו כאן לחלק 1 וכאן לחלק 2.]
ג'קסון אהב לקרוא ונאמר עליו שלא היה אדם שהשתמש בכרטיס הספריה שלו כמו פיל הצעיר.
הנסיעות למשחקי חוץ בתיכון אפשרו זמן רב לקריאה, וג'קסון ניצל כל דקה. הוא קרא ספרים מכל הסוגים והרחיב את דעתו.
כתוצאה מזה הוא היה בעל אינטליגנציה ובגרות מעל הממוצע לגילו.
אחד מחבריו אמר עליו: "הוא היה יכול להיות שחקן הרבה יותר טוב אם היה מתמסר לכדורסל כמו שהתמסר לספרים המוזרים שקרא. ובכן, הם היו מוזרים לנו כי לא קראנו אותם."
[גם ביל בליצ'יק, מאמן הפוטבול האגדי, אהב לקרוא כשהיה צעיר. היכנסו לפוסט על חייו כאן.]
את המאמן שלו בנבחרת הפוטבול של התיכון ג'קסון לא אהב.
המאמן היה כעסן והריץ אותם הלוך ושוב ללא סיבה מיוחדת.
למרות שלא אהב את הגישה הזו, בעתיד גם הקבוצות של ג'קסון הפגינו כושר גופני יוצא מהכלל ומשמעת יוצאת דופן.
ג'קסון גם יצא דומה לאביו.
"הייתי צריך להתנהג יפה ולייצג את המשפחה שלי. הייתי הבן של הכומר הראשי. זה עזר לי גם לקראת קריירת האימון שלי, בה הייתי צריך ללבוש חליפה ולהתהלך בין אנשים."
