תובנות שמעלה מלקולם גלדוול על השפה המקצועית בה משתמשים, על טון התקשורת, ועל שיחה עם אנשים מעניינים.
מלקולם גלדוול הוא אחד מהאנשים שאני יותר אוהב לקרוא ולאחרונה השתתפתי בקורס באתר MASTERCLASS בו הוא מספר ומתאר דברים שחשוב לדעת כשכותבים.
מתחת לתמונה - תובנות, חלק 2.
ז'רגון – שפה מקצועית:
הז'רגון הוא ייחודי לאנשים שעוסקים בתחום ועוזר לדבר על דברים בצורה יותר פשוטה וקלה.
תוכן שמביא נקודה אחת של ז'רגון יגרום לקורא להרגיש שהוא (הקורא) מבין מה שצריך להבין.
לא 15 נקודות. אחת.
אבל ההבנה הזו שאתה מסוגל לייצר בתור קורא, שבאה מתוך עולם תוכן יצירתי ומעמיק, גורמת לך להרגיש גם על עצמך שאתה יצירתי ומעמיק, וכיף לקרוא ככה.
טון כתיבה:
אפשר להבחין בטון הכתיבה שלך.
אם אתה מתנשא, אם אתה צנוע, אם אתה יודע על מה אתה מדבר או לא...
חשוב שהטון הזה יהיה משהו שיגרום לאחרים לכבד אותך ולרצות לשוחח איתך לא רק בכתב אלא גם פנים אל פנים.
אפשר לשנות טון בהתאם לנושא או לקהל. לא כותבים לפרופסור באוניברסיטה כמו שכותבים לאוהדי ספורט.
אפשר לנסות לכתוב אותו הטקסט עבור מדיומים שונים (פייסבוק שונה מטוויטר שונה מאינסטגרם) או קהלים שונים (ספורטאים/מאמנים/הורים/עיתון פופולרי).
ראיונות:
לא כל אחד מתאים להוציא בכוח את הדברים המעניינים מהמרואיין. גלדוול מעיד על עצמו שהוא יכול להיות מראיין לא קשוח במיוחד, אבל אתה רוצה לגרום לאדם המעניין להיות עצמו, זו הדרך הכי טובה.
אתה לא מנסה שהתובנות יגיעו ממך, אלא מהאדם שאתה מראיין. בשביל זה אתה מדבר איתו וצריך לאפשר לו להיות עצמו. אתה צריך להיות סקרן, עד נאיבי אפילו. לא להיות כמו שהוא. תהיה פחות ממנו. תרצה מאוד לדעת.
צניעות יכולה לשרת את המראיין בתור תכונה וגם בתור טקטיקה. לא הכול חייב להיות אתה, להיות עליך, להיות שלך.
אתה רוצה להביא את המרואיין שיידע שזה עליו. אנשים לא מקשיבים לתכנית הראיונות שלך בשביל לשמוע כל הזמן מה אתה רוצה להגיד. רוצים לשמוע את האנשים המעניינים שאתה מביא.
תן להם לדבר.
