מריה שראפובה התחילה בגיל צעיר מאוד וסיגלה לעצמה רוטינה של אימונים גם ביום של משחק וגם בימים בין טורנירים.
הרוטינה של מריה שראפובה באקדמיה של ניק בוליטיירי
5:30 השכמה
5:45 ארוחת בוקר
6:15 אימון במגרש של ניק
7:30 תרגולים על המגרש ומחוץ לו
12:30 ארוחת צהריים
13:30 אימון
16:00 אימון יכולת גופנית
17:00 ארוחת ערב
19:00 שיעורים של בית ספר
21:00 למיטה
עוד מתוך הספר:
שיחקתי כל יום טניס בביקור שלנו ברוסיה. היינו צריכים לדבוק בלו"ז, במשטר האימונים.
קמתי ביחד עם השמש. מתיחות וריצה ואז למצוא מגרש. אני מאמינה שצריך להתאמן יותר חזק ממה שאני משחקת. ככה המשחק מרגיש כמו הפסקה. ואת צריכה להתאמן לא בשביל משחק אחד, או טורניר אחד, או שנה אחת. בשביל קריירה שלמה, בה יכריחו אותך לרדת מהמגרש האחרון ביום האחרון.
הרוטינה שלי בגיל 17 בווימבלדון:
ארוחת בוקר עם אבא, שיבולת שועל או ביצה עם כמה תותים.
אבא היה מדבר איתי על ההגשה שלי, או על ההחזרה שלי, או על היריבה שלי באותו יום, או מה אני צריכה לעשות. אחד הילדים היה בא ושואל שאלות לא פחות חשובות, כמו מה ההבדל בין ילד רזה לחלב רזה, או אם יירד גשם ומה המשמעות של זה עבור עוגות הבוץ.
אחרי ארוחת הבוקר הייתי יושבת על המרפסת וצופה בעולם חולף על פניי, ואז לוקחת את הציוד שלי והולכת למגרשי האימונים. לפעמים המאמן שלי היה פוגש אותי והיינו הולכים יחד.
על המגרש מתיחות, כמה סיבובי ריצה ואז התחלתי להכות. עבדתי על כל היבט במשחק שלי, אחד כל פעם. הייתי משקיעה תשומת לב רבה יותר לחלק שהיה זקוק לכך, ובסוף האימון היינו מדמים מצבים שאולי אפגוש במשחק, ואחרי זה המאמן שלי היה פשוט חובט כדורים לכיווני – 10 דקות של פשוט לחבוט ולחבוט, כדי שאוכל לסיים בהרגשה טובה. כך אני עושה זאת עד היום.
עוד על מריה שראפובה אפשר לקרוא כאן.
