זה חלק 2.
תיעוד והרהור אחרי שסיימנו אימון יכולים לעזור לנו ללמוד.
לא מסרו לי הרבה היום? מנסה להבין איך להראות את עצמי יותר ואולי גם להשמיע את עצמי באימון הבא.
לא הצלחתי לקלוע באחוזים טובים? אולי לשים לב לכוון יותר טוב לסל.
לשבת אחרי אימון עם המחברת, לעבור על הדברים שקרו, לכתוב מסקנות ולנסות שוב באימון הבא, קצת יותר ממוקדים.
אורן עמיאל, שמאמן כדורסל באירופה כבר מספר גדול של שנים, משתף על תהליך התיעוד שלו:
כשאנחנו תולים חרוזים על חוט כדי להכין שרשרת החרוזים עלולים ליפול.
כדי למנוע מהם ליפול, בדרך כלל קושרים צד אחד של החוט.
עקומת השיכחה הבסיסית מראה שאנחנו שוכחים עד 70% ממה ששמענו או ראינו תוך זמן קצר. אם אנחנו רוצים לשמור דברים בזיכרון לטווח ארוך, אנחנו צריכים לקשור את קצה החוט - להיזכר.
מבחנים הם דרך טובה מאוד לקשור את החוט כדי למנוע מהחרוזים ליפול.
"אבל מה שחשוב זה לא הציון!" יאמרו לנו.
נכון, אבל לא צריך להיבחן בשביל הציון. אפשר להיבחן כדי לדעת מה מצבנו ואז להמשיך ללמוד.
"מה שחשוב זה לא לשנן!" יאמרו אחרים.
נכון, אז לא חייבים להיבחן על זכירה בעל פה של נתונים. אפשר להיבחן על שימוש בחומר הנלמד בהקשר שונה, אפילו מעשי.
"מבחנים סתם מלחיצים אותי, אני מעדיף ללמוד בסביבה רגועה" יספרו אחרים.
אחלה. רק שאין סיבה להילחץ. המבחן שם כדי להראות מה אנחנו יודעים ומה עדיין לא. הוא לא מעיד עלינו שום דבר אחר.
מחקרים הוכיחו פעם אחרי פעם שכאשר נותנים לתלמידים להיבחן על נושאים לאורך השנה הם זוכרים אותם ומקבלים ציונים גבוהים יותר במבחני הסיום, בהשוואה לתלמידים שלמדו את הנושאים אבל לא נבחנו עליהם לאורך השנה.
גם מורים צריכים לשאוף לבחון מבחנים יותר קטנים ובכמות יותר גדולה.
זה מגביר את מעורבות התלמידים וגורם להם להתמודד עם החומר מספר פעמים בשנה - לא רק במבחן סוף סמסטר או סוף שנה.
בנוסף, כשמודיעים מראש מתי יהיו המבחנים האלה, התלמידים יכולים להתכונן ולוודא שהם יודעים - הם לא מופתעים או מנסים להתחמק.
