בובי נייט היה עצבני. אבל הוא לא היה רק עצבני, הוא היה אדם שכל הרגשות שלו בעוצמה חזקה. גם אהבה.
"בדרך כלל אני לא מקשיב לאף אחד שמנסה לתת לי עצות מהקהל, אבל היה קול אחד שבלט מעל כל האחרים, היא קראה לי 'בוב, בוב' ולא יכולתי יותר להתעלם אז ראיתי שזו אישה מבוגרת אחת, ושאלתי אותה איך אני יכול לעזור לה, והיא אמרה לי "אם אתה לא מתכוון לשבת על הכיסא הזה כל המשחק, והיציעים כל כך קשים ולא נעימים, אוכל להשתמש בכיסא שלך?" אז מה הייתי אמור להגיד... זרקתי לה את הכיסא."
לחצו כאן בשביל פוסט עם כמה ציטוטים מהספר הנהדר season on the brink שכתב סופר שהתלווה למאמן בובי נייט שנה שלמה, בכל מקום.
לבובי נייט לא תמיד הייתה סבלנות. הוא היה מוציא את כל הרגשות שלו והתקשה לקבל ביצוע לא טוב של השחקנים.
כדי לקבל את הפוסט המלא על נייט מתוך הספר - כתבו לי הודעה.
ואם אתם לא רוצים לפספס את כל הפוסטים שיורדים יותר לעומק, ממליץ להירשם לרשימת התפוצה.
