בספר שאני קורא עכשיו מתוארת עונה אחת בקריירה של בובי נייט, אחד ממאמני המכללות הנחשבים אי פעם ואדם אמוציונלי מאוד. בתוך שלל התיאורים של נייט מופיע גם מוטיב חוזר בהכנה למשחקים:
הקבוצה הייתה נכנסת לחדר ההלבשה, צופה בקטע וידאו, יוצאת לתרגל על המגרש, חוזרת לחדר ההלבשה, חוזרת שוב לתרגל במגרש, וכך 7-8 פעמים. המחבר, שהתלווה לקבוצה ולנייט שנה שלמה(!) מראה זאת לפעמים באור מגוחך, כאילו נייט מתיש את השחקנים.
תוך כדי שאני הולך היום ברחוב וגולל את הטוויטר שלי, ראיתי שרשור ציוצים מעניין בנושא הידע של ספורטאים.
יש ידע על המשחק, ויש ידע במשחק.
ידע על המשחק הוא כל מה שהשחקנים או השחקניות יכולים לענות עליו ברמה התאורטית.
ידע במשחק הוא כל מה שהם מסוגלים לבצע.
זה פתאום הזכיר לי מאמר שקראתי פעם על יעילות אימוני וידאו. המסקנה העיקרית:
אם לא מתרגלים על המגרש את מה שרואים בוידאו, אין טעם להראות וידאו.
אולי נייט באמת עשה את זה כי ידע על ההבדל בין ידע על המשחק וידע במשחק. אולי לא...
בכל מקרה, הנה משהו שאנחנו יכולים לעשות כדי לשפר כבר ממחר את יכולת האימון שלנו:
זה לא מספיק להיות student of the game. צריך ליישם.
אם אנחנו מראים וידאו, צריך ליישם את המסקנות שנסיק על המשחק - ולהעביר אותן לשימוש באימון/משחק.
