אנחנו נוטים להאשים אחרים בדברים שאנחנו פוטרים את עצמנו מלעשות.
אם מישהי לא ירדה להגנה – "היא עצלנית."
אני לא ירדתי להגנה? "לא היה צורך, לא הייתי מספיקה להגיע גם ככה."
אנחנו נוהגים לשייך לאחרים תכונה כזו כנראה כדי להגן על עצמנו בעתיד מאנשים שלא עושים מה שצריך לעשות.
אם אנחנו מייחסים את חוסר העשייה שלהם לתכונה קבועה, לא נצטרך לשקול כל פעם מחדש מה לחשוב עליהם או מה לעשות איתם.
זה, כמובן, עלול לגרום לתפיסות שגויות.
אולי הוא לא בא לאימונים לאחרונה כי היה מצב משפחתי בריאותי קשה?
האם הוא צריך לסבול עוד בכך שגם לא יעלה לשחק עם הקבוצה שלו?
אולי הוא חסר סבלנות כי היה לו יום קשה בבית הספר ועוד אין לו כלים להתמודד ולבצע הפרדות בחייו?
אולי היא לא באה לדבר איתי כי היא מצפה שאני אבוא לדבר איתה?
חשוב לא לייחס לאחרים תכונות קבועות, בעיקר אם אנחנו רק בהתחלת מערכת יחסים ארוכה.
נכון, לפעמים צריך להחליט מהר, אבל במקומות בהם יש זמן, כדאי לשקול כל מקרה לגופו, ולא לייחס לאחרים דברים שלא היינו מייחסים לעצמנו.