מה קורה כששני ספורטאים או יותר מתחברים? האם השלם יעלה על סך חלקיו? אם לא, למה? אם כן, איך?
פרק 8 מתוך הספר "מומחיות ומצוינות: מבט רב תחומי" / לאל גרשגורן
יכולות הספורטאים חשובות, אך לא כל קבוצה של מומחים היא קבוצה מומחית. ישנם מאפיינים רבים שעשויים להבדיל בין קבוצות, כמו תרבות, ערכים, תקשורת, מנהיגות, תפקידים, חוללות קולקטיבית, למידה קבוצתית ועוד. גרשגורן מרכז את ההיבטים האלה תחת מודל חברתי-רגשי-קוגניטיבי.
לכידות היא נטיית חברי הקבוצה להתאחד ולהישאר מגובשים בחתירה אחרי השגת המטרות המקצועיות של הקבוצה ו/או סיפוק הצרכים האנושיים של החברים בה. קיימים שני סוגי לכידות: משימתית וחברתית.
רמת הלכידות עשויה להיות מושפעת מארבעה מרכיבים: מרכיב סביבתי (גודל הקבוצה, ההורים של הספורטאים, חוקי וכללי המשחק, התרבות בה היא מתקיימת ועוד), מרכיב מנהיגותי, מרכיב קבוצתי (תרבות הקבוצה, הנורמות הקיימות בה, המטרות שלה, התפקידים הקיימים בה ועוד), ומרכיב אישיותי.
מטה-אנליזות בנושא מראות קשר חיובי בין הלכידות הקבוצתית והביצוע הקבוצתי.
כאשר מלוכדים מבצעים יותר טוב וכאשר מבצעים יותר טוב מרגישים יותר מלוכדים.
מה בא קודם? לא בטוח.
מהן האוכלוסיות שיכולות להרוויח מלכידות חזקה בין חבריה?
בעיקר קבוצות שעדיין אינן מקצועניות לחלוטין וקבוצות ספורט אינטראקטיבי (כלומר, כאלה בהן הספורטאים משתפים פעולה זה עם זה, בשונה למשל מג'ודו קבוצתי או שחיינים במקצה שליחים).
איך משפרים לכידות חברתית?
פעילויות גיבוש חברתיות, פעילויות שיגבירו את ההיכרות האישית בין חברי הקבוצה, פיתוח תקשורת בין אישית כנה ופתוחה, עידוד תמיכה חברתית בין חברי הקבוצה, טיפול בקונפליקטים בין אישיים.
יש צורך ללמד חברי קבוצה לתקשר אלה עם אלה. התקשורת צריכה להיות אסרטיבית וגם חיובית ומקדמת.
דרך טובה להגביר תחושת אחריות היא להצמיד ספורטאי צעיר לבוגר, או ספורטאי חדש בסביבה לספורטאי ותיק בה.
כאשר מלמדים אותם להקשיב ולחנוך זה את זה, הלכידות החברתית צפויה להשתפר.
קליקות (תת-קבוצות בעלות אופי שלילי) עלולות להיווצר כאשר לא נוצר מענה חברתי לצרכים של הספורטאים. תת-קבוצות (לפי גיל, תפקיד, תרבות וכד') אינן דבר רע כשלעצמו, כל עוד התקשורת נשארת חיובית וקיימת חפיפה בין תת קבוצה כזו לאחרת - למשל מישהו שהוא גם בתת-קבוצה של הצעירים וגם בתת קבוצה של הדתיים או קיבוצניקים.
מלבד ארוחות משותפות או מפגשים בבית של ספורטאי, עוד דרך לקדם את הלכידות הקבוצתית היא התנדבות קבוצתית שמסייעת לקבוצה להתאחד עבור מטרה גדולה מחוץ לעצמה.
איך משפרים לכידות משימתית?
שיפור התקשורת המקצועית, הובלה דרך דוגמה אישית, פיתוח זהות קבוצתית וייחודיות, התוויית נורמות וחלוקת תפקידים קבוצתיים.
מנהיגים בתוך הקבוצה מספקים משוב חיובי ומחזק בתדירות אפילו יותר גדולה מהמאמנים. דוגמה אישית חשובה בעיני ספורטאים כי אם אין השקעת מאמץ מצד כולם, אין הרגשה של לכידות.
נורמות קבוצתיות מכילות התנהגות בזמן אימונים, התנהגות בזמן משחקים, התנהגות בין עונות והתנהגות במצבים חברתיים בקבוצה. כשהספורטאים יבינו איך הנורמות מסייעות לקבוצה לתפקד, יתחייבו לכך שהן חלות על כולם, יידעו מה ההשלכות למי שלא עומד בנורמות ויקבלו עליהן בעלות, אז הקבוצה תציג לכידות משימתית גבוהה יותר.
התפקידים בקבוצה, או ליתר דיוק, קבלתם וביצועם ללא טינה או כעס, משפיעים גם הם על הלכידות. ברגע שיש יותר מדי ספורטאים על אותו תפקיד או שספורטאי מסוים לא מקבל את תפקידו, הלכידות הקבוצתית נפגעת.
נושא האינטליגנציה הרגשית נחקר גם הוא ומראה על קשר חשוב לביצוע הקבוצתי ולתחושה חיובית בקבוצה.
היכולת לזהות שינויים בהרגשה ולהשפיע על רגש אצל אחרים בצורה חיובית היא יכולת חשובה בתוך קבוצה וחברים לקבוצה יודעים להעריך אותה ואת תרומתה.
רגשות כשלעצמם אינם חיוביים או שליליים.
קנאה יכולה לגרום לסכסוך או לשמירת טינה בין ספורטאים, אך גם להגברת מוטיבציה להוכיח לצוות האימון שדווקא מגיע לי יותר מאשר לאחר.
גאווה יכולה לקדם תחושת שייכות לקבוצה, אך גם יכולה לגרום כעס כאשר שחקן מתגאה בעצמו יותר מהראוי לדעתם ומנסה לגנוב את תשומת הלב שמגיעה להם.
מחקרים בתחום מצביעים על כך שאפשר להשתפר באינטליגנציה רגשית בעזרת מפגשים ממוקדים.
קואורדינציה קבוצתית מתפתחת כאשר הספורטאים עובדים יחד לגיבוש אסטרטגיות פעולה משותפות.
הם עושים זאת באמצעות הצבת מטרות ושיחות על דרכי פעולה רצויות, באמצעות תקשורת בזמן הפעילות הכוללת מתן משוב וקבלתו, וכמובן, תקשורת לאחר הביצוע, כולל הסקת מסקנות וחידוד המטרות והדרכים להשגתן. רק תקשורת חיובית, סדירה ומובנית תעזור לקבוצה לפתח מודלים איכותיים של ביצוע.
מודלים קבוצתיים משותפים כוללים גם את הזהות (כולנו כאלה, זה משותף לכולנו) וגם את החלוקה (כל אחד והתפקיד שלו משתתף בביצוע).
כאשר קבוצה מתאמנת, היא יוצרת מודלים משותפים בחלקיו השונים של המשחק לפיהם יודעים חברי הקבוצה מה עשוי להתרחש.
כאשר הסבירות של פעולה מסוימת להתרחש היא גבוהה מאוד וספורטאים יודעים זאת לפי האימונים שקיימו, הם בעצם חולקים מידע שמשותף לכולם והביצוע שלהם משתפר.
עם זאת, במשחקים בעלי אפשרויות רבות וקבוצת הגנה, לא תמיד הכול עובד כמתוכנן, וקבוצה בעלת מודל מנטלי מצבי טוב היא קבוצה שמסוגלת לבצע התאמות תוך שניות בודדות כדי לעזור זה לזה.
לצד הצבת מטרות והסכמה על שיטת משחק ותרגילים, גם שרטוטים עוזרים להשגת מודל מנטלי משותף, וגם הצבת הספורטאים ב"נעליים" של ספורטאי אחר.
כאשר ספורטאי נדרש לבצע תפקיד של אחר, הוא מבין יותר טוב את תפקידו של האחר וגם איך הוא יכול לעזור לאחר לבצע בצורה יותר טובה.
גם מפגשים בהם צופים הספורטאים בצילום וידאו של עצמם ובו הם נדרשים להביע דעתם על המהלך שהתרחש ועל פתרונות לבעיות דומות בעתיד עוזרים לקידום המודל המנטלי המשותף ומגבירים את הלכידות המשימתית.
עוד בנושא מתוך הספר "הפסיכולוגיה של הספורט, המאמץ והביצוע, תיאוריה ויישום."
לחצו כאן כדי לחזור לפוסט המרכזי עם הקישורים לכל הפוסטים מהספר.
