איך משפיעים רגשות על הביצועים שלנו ומה קורה כשאנחנו בלחץ או בשיפוט עצמי? / לאל גרשגורן וגרשון טננבאום.
פרק 6 מתוך הספר "הפסיכולוגיה של הספורט, המאמץ והביצוע" תאוריה ויישום.
רגשות בספורט וגם קוגניציה בספורט (איך המוח שלנו פועל בזמן הפעילות) הם שני נושאים שונים, שעשויים לקיים ביניהם קשר.
עם זאת, הפרק לא יעסוק בקשר ביניהם אלא בכל תחום בנפרד בהקשר הספורטיבי שלו.
ניתן לחלק את המצב הרגשי לשני מצבים: נעים/לא נעים ומועיל/לא מועיל.
רגש שנתפס כשלילי יכול לסייע לספורטאים מסוימים (למשל, פחד שמניע לבצע מטלה) ורגש שנתפס כחיובי (רוגע) יכול להזיק לביצועים (למשל, שאננות יתר).
תפיסת הרגש מושפעת מהסוג שלו, העוצמה שלו, ניסיון עבר בהתמודדות איתו, איך אחרים משמעותיים מתמודדים איתו ואיך הרגש משפיע על הספורטאי/ת שחווה אותו.
כעס: מופיע בדרך כלל אחרי פגיעה באדם או במשהו ששייך לו, ומוביל בדרך כלל לרצון לפגוע בחזרה או להאשים.
לרוב, הכעס מזיק לביצועים, בעיקר כאשר הוא כלפי עצמי.
עם זאת, יש ספורטאים שחווים כעס בצורה מועילה, למשל ילד שרוצה להראות לאחרים שהוא דווקא כן מספיק טוב להתחרות ברמה שהוא שואף בה, ומכוון את הכעס שלו לריכוז ולמוטיבציה.
אשמה ובושה: תחושה שמשהו פגום באדם או שפעל בצורה שלא עומדת בסטנדרט של החברה שלו.
ספורטאים שחשים בושה ואשמה מתקשים להגיע לרמות תחרותיות גבוהות.
כדי לנצח יש צורך לשאוף להביס אחרים, דבר שאינו קל לחלק מבני האדם.
בנוסף, אשמה שמקורה בביצוע לא טוב תמנע מספורטאי/ת לכוון את ההתנהגות לשיפור עצמי.
יחד עם זאת, הרצון להימנע מבושה או מאשמה יכול להיות מניע חיובי כדי לבצע את כל הדרוש ולהתנהג בצורה מקדמת וחיובית, גם בספורט אישי וגם בספורט קבוצתי.
תקווה: רגש חשוב לכל מאבק שדורש הסתגלות.
אמונה שאפשר להגיע למצב טוב יותר בעזרת מאמץ אישי וגם בעזרת גורמים חיצוניים.
זה נכון גם על המגרש, וספורטאית בעלת תקווה תמשיך להתאמן למרות ביצוע ירוד באותו רגע.
אושר (happiness) ושמחה (joy): יותר מהפסקה של מצב לא נעים, אושר מקושר לשביעות רצון כללית מהחיים עצמם.
שמחה היא תגובה רגשית חולפת. היא אינטנסיבית יותר ומתאפיינת בהתלהבות.
אושר הוא תהליך נרחב יותר של התקדמות לכיוון מטרות והגשמת שאיפות.
שמחה יכולה להתעורר אחרי השגת מטרה, אך גם לדעוך מהר אחרי השגתה.
גאווה: רגש נעים בעקבות מעשים של עצמי או של הקבוצה אליה אני שייך. ההיפך מבושה.
לפעמים אנחנו רואים בגאווה השפלה של האחר, ולכן מערכות יחסים נפגעות מהרגש הזה.
ביצועים אידאליים (או קרובים לכך) הם עניין אינדיבידואלי. לכל אדם אזור אחר של רגשות שמניעים אותו לביצוע איכותי.
כפי שנכתב למעלה, גם לכל רגש ישנם יתרונות וחסרונות, אז תחושת כעס עשויה לנבא עבור אדם אחד סיכוי של 80% להצליח ו-20% להפסיד, ועבור אדם אחר 60% להצליח ו-40% להפסיד.
כאשר מודדים בעזרת שאלונים ומדדים פסיכו-פיזיולוגיים אחרים את תפיסת הרגש והשפעתו על הביצועים ניתן להגיע לתבנית בעזרתה אפשר לשים לב לאזור הפסיכולוגי בו הספורטאי צריך לשהות כדי למקסם סיכויים לביצוע אידאלי.
התפיסה שלנו את המתרחש במגרש תלויה ככל הנראה לא רק ביכולות הראייה והשמיעה ובניסיון שלנו.
נראה שהיא תלויה גם ברמת העוררות בה אנחנו נמצאים וברמות הלחץ והחרדה שאנחנו חווים.
יש לנו אפשרות לעבד מידע באופן מודע (כלומר, נשלט) וחלק מהפעולות שלנו נעשות באופן אוטומטי.
כאשר כדורגלנים היו צריכים לספק ביקורת על עצמם בזמן כדרור הם ביצעו משמעותית פחות טוב.
עיבוד אוטומטי אמנם לא מתאים לכולם, אך ככל שרמת המומחיות עולה, כך יותר תהליכים עוברים אוטומטיזציה.
היכולת למדוד השפעות של לחץ וחרדה על מודלים מנטליים או על ביצועים רחוקה מלהיות אידאלית, בעיקר בגלל הקושי למדוד את כל אלה ברגע בו הן מתרחשות.
