מוטיבציה התפתחותית בספורט / סימה זך.
פרק 2 מתוך הספר "הפסיכולוגיה של הספורט, המאמץ והביצוע: תאוריה ויישום"
שלושה הקשרים של מוטיבציה עומדים במרכז הפרק
1. הרצון לעורר מוטיבציה היכן שאין כזו.
2. הרצון לשמר מוטיבציה כדי להתמיד בהתנהגות רצויה.
3. הרצון להעלות את המוטיבציה לרמה גבוהה ביותר כדי לטפח תשוקה.
1. נטיעת מוטיבציה היכן שהיא עדיין לא קיימת היא אחד האתגרים הגדולים שעומדים בפני מאמנים, מורים, מחנכים, הורים וכל מי שאחראי על התנהגות של אחרים.
המודל הטרנס-תיאורי מציע חמישה שלבים לתהליך הזה:
א. לאדם אין עניין לשנות את ההתנהגות שלו בעתיד הקרוב.
ב. האדם ער לבעיה והוא שוקל שינוי ללא התחייבות אליו.
ג. האדם מתכוון לנקוט פעולה בקרוב.
ד. האדם מחולל שינוי בעצמו או בסביבתו כדי להתגבר על הבעיה.
ה. האדם מייצב את ההתנהגות ומשמר את הרווחים שהשיג בזכותה.
אבל מדוע אנשים בכלל מגיעים למצב בו הם לא רוצים להניע את עצמם לבצע פעולה שתעזור להם בעתיד?
ובכן, תורת הערך מסבירה לנו מדוע אנשים מחליטים החלטות.
הם חושבים שהעלות של ביצוע הפעולה (לקום מהספה, להתלבש, להזיע, להתקלח וכו') תהיה גבוהה מדי עבור התמורה שהיא תתן (הרגשת עייפות לצד סיפוק קל).
אם הזיכרון של האדם הוא שקצת ישיבה לא הזיקה לו, הוא יישב עוד קצת גם מחר.
כולנו כבני אדם מפחיתים מערכו של העתיד ומגזימים בערך ההווה.
לחצו כאן כדי לקרוא עוד על הטיית ההווה.
לחצו כאן כדי לקרוא מעט יותר על הגרף המרכזי שמתאר את תורת הערך.
תיאוריית החוללות העצמית של בנדורה עוזרת להבין כיצד פיתוח תחושת המסוגלות העצמית יעזור להתמיד לאורך זמן באימוץ "התנהגויות קשות לביצוע".
גם תיאוריות שונות של מטרות ההישג עוזרות לנו להבין מה מניע אותנו.
חלק מאיתנו חושש להיכשל בעוד חלק אחר רוצה להצליח. רמת הקושי של המטרה, סיכויי ההצלחה בה וערך התגמול של ההצלחה ידועים כגורמים מעודדי הישגיות.
אנשים גם רוצים ללמוד כשהם חושבים שיש להם שליטה על המצב, ומרגישים חסרי אונים כשהמשימה היא משימת הישג ואין להם את היכולת לעמוד בה.
תלמידים שהאמינו שהאינטליגנציה שלהם יכולה להתפתח נטו להציב מטרות מאתגרות וריאליות, האמינו שהיכולת שלהם גבוהה, הפגינו רמות חרדה נמוכות יותר ושביעות רצון רבה יותר מאשר אחרים שהאמינו שאינטליגנציה היא קבוע ואינה משתנה.
לחצו כאן כדי לקרוא עוד על תבניות חשיבה.
גם ייחוס הסיבות למעשים שלנו או של אחרים עשוי להשפיע על המוטיבציה שלנו.
אם אנחנו מחטיאים לסל ואנחנו חושבים שזה משום שאנחנו חלשים, אנחנו עלולים להתייאש.
אם אנחנו חושבים שזה כי הטכניקה לא מסתדרת, אנחנו עשויים לפנות למאמן.
אם מישהו הכשיל אותנו בכוונה אנחנו נפעל אחרת מאשר אם אנחנו חושבים שהוא עשה זאת בטעות.
יכולת, מאמץ, מזל וקושי המשימה הם ארבעת הגורמים להם אנחנו מייחסים השפעה על התוצאות שלנו.
אם נחשוב שהצלחה היא במזל, או כי המשימה קלה, לא נעריך את עצמנו ולא נבחר לפעול בעתיד.
אם נחשוב שהצלחה באה בזכות היכולת שלנו או המאמץ שהשקענו, יש יותר סיכוי שנפעל באותו כיוון בעתיד.
אנשים שנכשלים ומייחסים זאת לגורמים חיצוניים יהיו בעלי שליטה פחות חזקה על הביצוע בעתיד.
2. איימס (1992) מציע שכדי לגבש אקלים מוטיבציוני המטפח התמחות (mastery) יש לקחת בחשבון שש דרכי פעולה (לפי ראשי התיבות TARGET):
א. משימה: משימות מגוונות, מאתגרות, מעניינות ומותאמות למתאמנים.
ב. סמכות: יש חשיבות להחלטות ולרצונות של המתאמן, ולא רק של המורה או המאמן.
ג. הכרה: הכרה של המאמן/מורה במאמץ ובהתקדמות של הספורטאי/תלמיד. הכרה שאינה תלויה בהשוואה לאחרים.
ד. חלוקה לקבוצות: הדגשת פעילות ולמידה שיתופית במטרה לפתור בעיות ביחד.
ה. הערכה: מתן משוב על בסיס קריטריונים של למידה, מאמץ והתקדמות אישית.
ו. זמן: מתן זמן מספיק עד להשגת שליטה. שיפור לוקח זמן והתנהגות המאמן בהקשר הזה תקבע את רמת המוטיבציה של המתאמן.
אצל ספורטאים תחרותיים מומלץ לפתח לצד השגת השליטה וההתפתחות גם אקלים מוטיבציוני ביצועי כדי לפתח לצידו תחרותיות.
האקלים המוטיבציוני (בכיתה, במגרש) הוא חלק מהאווירה המוטיבציונית המקיפה את התלמיד/ספורטאי בכל תחומי החיים שלו.
בממד החברתי, הרצון להשתייך לקבוצה ולזכות בהערכה ובקבלה הוא מניע חזק בהתמדה בפעילות גופנית בבית הספר או מחוץ לשעות הלימודים.
גם ספורטאים מקבלים מוטיבציה כאשר מערכות היחסים בקבוצה בה הם מתאמנים הן חיוביות ומקדמות והדבר תומך ברצון שלהם להתקדם ולהשתייך.
מה עוד תומך בהישארות ילדים וספורטאים? כיף. לחצו כאן כדי לקרוא כיצד.
3. תשוקה עשויה להיות גורם מוטיבציוני חזק, אבל כאשר היא הופכת להיות אובססיבית היא עלולה לסכן את שלומו הנפשי והפיזי של האדם.
מחקר מעניין הראה שתשוקה אינה תכונת אישיות, אלא מערכת יחסים ייחודית של האדם עם פעילות כלשהי.
אם האדם מוצא פעילות שהוא נהנה ממנה והיא לא נכפית עליו, ייתכן שיתמיד בה ויגדיל את הסיכוי להתמחות בה בעתיד.
כלומר - שימו לב הורים ומאמנים - ככל שניתן יותר אוטונומיה לילדים ונלחץ עליהם פחות, אנחנו מגדילים את הסיכוי שיפתחו תשוקה בריאה שבתורה תהפוך להיות מוטיבציה פנימית ומכוונת מומחיות.
