לפרק הקודם מתוך לחשוב מהר, לחשוב לאט לחצו כאן.
דניאל כהנמן חיפש את גארי קליין שעבודתו על אינטואיציה של מומחים הרשימה אותו, ואחרי 7-8 שנים של שיחות, דיונים, ויכוחים וטיוטות, כתבו מאמר משותף שהכותרת שלו "תנאים למומחיות אינטואיטיבית - לא הצלחנו לא להסכים."
הבסיס המשותף עליו הסכימו כהנמן וקליין:
"הסיטואציה סיפקה רמז. רמז זה איפשר למומחה גישה למידע המאוחסן בזיכרון, והמידע נותן את התשובה. אינטואיציה היא לא פחות ולא יותר מאשר זיהוי."
עם זאת, כדי להיות שחקן כדורסל, שחקן שחמט או כבאי ברמה גבוהה, דרושות שנים של ניסיון. כמו בקריאה, כאשר בהתחלה אנחנו נאבקים לזהות אותיות ובהמשך קוראים מספר מילים בבת אחת, כך גם עם מצבים במיומנות שבחרנו. כמו שאנחנו לומדים לזהות מילה שלא למדנו ובכל זאת לדעת לקרוא אותה, כך גם במגרש.
כמובן, משוב עשוי להאיץ את הלמידה:
קצת כמו בנהיגה ברכב, כשאנחנו לוחצים על הבלמים האוטו מאט או עוצר. ככל שאנחנו מתנסים יותר, אנחנו לומדים מהמשוב המיידי שאנחנו מקבלים, ולומדים מתי ואיך להפעיל את הבלמים.
כשהמשוב מגיע שנים אחר כך (המטופל שרד / לא שרד את הטיפול) או לא מגיע בכלל (מה באמת קרה עם הספורטאית שאימנתי?) קשה ללמוד ממנו בצורה אפקטיבית.
ובכל זאת, איך אפשר לדעת שהמידע מספיק כדי לייצר החלטה איכותית?
1. אם הסביבה מספיק סדירה כדי להיות ניתנת לניבוי.
2. אם יש הזדמנות ללמוד את הסדירויות האלו באמצעות תרגול ממושך.
ואני מוסיף ומזכיר את הסעיף הבא:
3. אם מישהו בטוח שהוא צודק, זה לא אומר שהוא צודק. זה הוסכם על שני החוקרים. טעויות גדולות בשלב מוקדם לרוב נעשות בביטחון רב.
מסתבר שמסקנות שנדמות ממש ברורות מאליהן (כמו אלה של כהנמן וקליין) הן כאלה רק לאחר שנחקרו והוסכמו.
