מה העקרונות שהובילו את דין סמית' ועזרו לו להפוך להיות מהמאמנים הגדולים בתולדות כדורסל המכללות? תשובה בפנים.
להיות כנים עם שחקנים:
בין אם זה היה על התפקיד שלהם על המגרש ובין אם זה היה מה עושים לא טוב על המגרש, האמנתי שצריך להיות כן עם השחקנים.
כדי לשבור את הקרח בשיחות האישיות, הייתי שואל "אתה לא משחק את כמות הדקות שהיית רוצה, נכון?"
דבר שהקפדתי עליו היה לדבר עם שחקן רק על עצמו ולא על אחרים בקבוצה.
לא על איך לעקוף אותם ולא להשוות ביניהם. לא רציתי שהם יהפכו להיות יריבים. דיברנו רק מה על השחקן לעשות כדי להתקדם ולשחק יותר. אם לשחקן לא היה סיכוי לשחק יותר, דיברנו מה הוא יכול לעשות כדי לעזור לקבוצה.
ניסינו לא להגדיר תפקיד לשחקנים מראש, רצינו שהם ימצאו את התפקיד שלהם בצורה טבעית. לא רציתי גם ששחקנים יתאהבו יותר מדי בתפקיד שלהם ויאבדו את התמריץ להשתפר במהלך האימונים.
פעם, כאשר שחקן שהתקשה להתמודד עם המצב הגיע למשרד שלי, נתתי לו לשבת בכיסא שלי ושאלתי אותו "אם היית הצוות, האם היית נותן לך לשחק?"
לפעמים שחקנים היו שואלים אותי על מה הם צריכים להתאמן כדי לקבל עוד דקות משחק. הייתי אומר להם, ולפעמים הייתי מוסיף "אלה דברים שהיית צריך לעבוד עליהם בקיץ, לא בזמן העונה."
לכבד את השחקנים:
תמיד חשבתי שחשוב לא להביך את השחקנים בפומבי.
המאמן שלי בקולג' החליף שחקנים בגלל טעויות וכתוצאה מכך אנחנו, שחקני הספסל, שיחקנו בפחד. אני רוצה שהשחקנים אצלנו ירגישו בנוח ליזום מהלכים שעשויים לתת לקבוצה נקודות. השחקנים ידעו שהם ייצאו החוצה בחילוף אם ישחקו בצורה אנוכית או לא יתאמצו.
באופן כללי, עם זאת, לא החלפתי שחקן בגלל טעות.
אחת מהטעויות שלי באימון:
אף פעם לא שיחקנו מספיק באימון.
כל שנה הייתי מבקש מהעוזרים שלי להזכיר לי לשחק יותר. תרגלנו מצבי משחק רבים כדי שהביצוע שלנו בסופי משחקים לא יהיה תלוי בפסק זמן שיעזור להגנה להתארגן.
הבעיה במשחקים בזמן האימון היא שהשחקנים היו חוזרים להרגלים ישנים אם לא היינו מפרקים את התנועה לחלקים.
רציתי שנבצע ברמה הכי גבוהה שאפשר, והאימונים אצלנו היו מכוונים לכך.
הגירסה המלאה של העקרונות כוללת שלושה חלקים.
חלק א' כבר נשלח לרשומים באתר, חלק ב' יישלח ביום רביעי.
רוצים להצטרף למאות האנשים שכבר רשומים באתר ומקבלים ממני מיילים עם תוכן יותר מעמיק שלא מופיע באתר?
זה חינם. תמיד יהיה.
