דן סלפטר הוא מאמן הריצה של לונה צ'מטאי סלפטר. בפודקאסט מרתק באתר 'הזווית' הוא מספר על תהליך האימון, על תרבות הריצה בארץ, על השאיפות והמטרות, ועוד. העברתי אל הכתב את תוכן השיחה.
לפני מספר שבועות התארח בפודקאסט של אתר הזווית דן סלפטר, מאמן הריצה של לונה צ'מטאי סלפטר.
בדרך כלל אני לא מצליח להתרכז בפודקאסטים יותר מכמה דקות ברצף, אבל משהו בשיחה תפס אותי, והחלטתי לכתוב את הנאמר בה לטובת כל מי שכמוני, מתקשה להאזין ומעדיף לקרוא.
אני לוקח משהו מכל תחנה שאני עובר בחיים.
הייתה לי בעבר בחירה אם לנסות קריירה פיקודית או לצאת לחיים.
אני אוהב להתאמן אבל רוצה להעביר את האהבה לאחרים אז החלטתי להיות קצין אימון גופני של היחידה.
חיילים תופסים אימון כעונש. רציתי שיאהבו להתאמן קשה כשזה נכון עבורם.
סלפטר קיבל המלצה על מאמן שיעזור לו ותוך שנה וחצי הפך להיות מקום שלישי בארץ בריצה.
הוא הפך בהדרגה מספורטאי למאמן גם בעזרת השיפור של לונה.
מעיד על לונה שהיא נקייה מחשבתית, מגיבה טוב לתהליך האימון.
להיות ביקורתי כלפי המאמן שלך זה לא משהו שישראלים המציאו, אבל אני חושב שספורטאי לא צריך לנתח היבטים באימון שלו.
אני לא אוהב לקרוא לזה ספורטאים "שלי", אני רק מדריך אותם
בנושא שיטות אימון:
בקניה מתאמנים כך כי אלה החיים שלהם – הם הולכים ממקום למקום, בתנאי גובה, צריכים לסחוב דברים. היומיום שלהם מלא בפעילות על הרגליים. אין בישראל אתלטיקה כי אין תשתיות? בקניה יש פחות...
יש מרכיב גנטי אבל זה בעיקר נסיבות חייהם. היומיום שלהם קשה והם לפעמים לא מקבלים ארוחה שנייה ביום. לפעמים הם משפרים שיאים רק בזכות זה שהם עברו לשלוש ארוחות ביום.
מהלימודים שלי וההסמכות שלי ניסיתי להבין מה הגורמים המגבילים של לונה – בדיקות דם (אין ברזל), עודף משקל, כמעט אין אימוני כוח. זן משובח על קרקע לא מעובדת לא יצמיח שום דבר. יש צורך לפעמים לאזן תזונתית. הכול הפך להיות יותר נשלט. בתחרויות היא הייתה טובה יותר מאשר באימונים, וחשבתי שאם האימונים שלה ישתפרו התוצאות גם ישתפרו.
לונה הייתה הכי מאומנת לתנאים, ועם הכי הרבה ביטחון אז הגיעה למקום ראשון באירופה ב-10,000.
איסוף נתונים – לווסת עומסים. כשאתה יודע מה הגוף של הספורטאי מכיר, אתה רוצה ליצור גירוי המשך. מצד אחד להבין שיש עומס חדש, מצד שני שלא יתפרק. לפעמים כדאי לחזור לאימונים שכבר עשית כדי "לקבע אותם". אימון ריצה הורס את הגוף אם נעשה ללא הכוונה.
שנייה לקילומטר יותר מהר או לאט זה אומר משהו.
כל אימון וכל תקופת אימון מנותחת, אני בוחן מה עשינו. לא תמיד התכנון הוא כמו הביצוע כי כואב לה. יש יתרון שאני צמוד אליה.
האימון שלי זה לא משרה מלאה. זה 300%. על פניו צריך תעודה כדי לעסוק בזה. המאמנים הטובים בעולם הם לאו דווקא בעלי השכלה פורמלית. לי יש מה שצריך. הידע המשמעותי הוא מחתרתי. שיחות עם מאמנים וספורטאים, צפייה, ניסוי כיוונים שונים.
ההבדל בין ישראלים לבין העולם: בישראל זה במקרה, כנגד כל הסיכויים. צריך לעכב את החיים, אתה לא מתפרנס. במדינות אחרות אם ספורטאים הגיעו לרמה טובה בגיל "צבא" / קולג', יש מסלול המשך באוניברסיטה ויש קבוצות שיכולות לעזור להם לקחת את זה לשלב הבא.
ההתמחות בענף הזה מגיעה מאוחר אז לא בטוח שאנחנו מאבדים ילדים שלא מצטרפים אלינו בשביל ענפים פופולריים. הספורטאים לא צריכים להתפרנס מהמדינה, אלא כי הם טובים. המדינה צריכה לתת הזדמנות. מי שיבלע רוק כמה שנים, יכול להיות שיצליח להתפרנס מזה. אצלי אני בוחר בפינצטה, כי יש לי פחות זמן ואני מכוון לרמה גבוהה.
לו(ר)נה צ'מטאי זה השם הפרטי שלה.
הבן שלנו זה משהו שעזר לה לבצע בצורה יותר טובה. היא רצה גם עבורו. זה עיכוב של שנתיים בקריירה, אבל לידה זה סוג של משבר וזה עזר לה להתחשל. חוץ מלדאוג למחנה האימונים, צריך להביא את אחותי והבת שלה כדי לשמור על הבן שלנו. אנחנו עובדים עם סוכנת אתלטיקה ומייצגת אותה מול כל רשות או ספונסר או מארגני תחרויות בהיבטים כספיים ולוגיסטיים. יש לה מועדון שמסייע לה. יש דיאטן קליני. יש מטפל (פיזי) ויש עוזר עבורי.
האתגר הוא למצוא את ההפרדה כשמאמנים את בת הזוג.
קברניטי הספורט לא באמת מבינים מה אתה עושה בתור מאמן. מכירים מדליות או מיקום או תוצאה. אין הבנה של דקויות של הענף. אני לא כועס. זה תפקידי ולא תפקידם. משלב מאוד ראשוני אנחנו מקבלים כמעט כל מה שצריך כדי להצליח. אין בי טיפת מרמור. יש הזדמנות. יש לי מזל בהכשרות שסייעו לי לקבל ובמשכורת.
אין יריבים אמיתיים באימון. לונה מתחרה מול עצמה. מה עושים ביומיום? לנשים יש אכן יותר בעיה. זה עניין של אופי. נשים לא אוהבות להתאמן ביחד בדרך כלל. לונה אוהבת להתאמן עם בנות אחרות. באימונים היא לא אוהבת להתחרות. בתחרות היא חיה אחרת. יש תקופות שאני מצרף אותה לבנים אחרים, למכתיבי קצב. לא בטוח שיותר תחרות יעשה לה יותר טוב. אנחנו כבר עכשיו בצמרת העולמית. גם האתגר התחרותי לא תמיד חייב להיות גבוה. לפעמים זה מתיש רגשית.
איפה הטופ העולמי בנשים מבחינת הרמה ביחס לגברים? יש לפחות 600 גברים בעולם שרצים טוב מזה. בישראל יש 5 כאלה. 2:10:00 זה הבסיס לגברים בעולם.
מאוד קשה לשנות מרחק ריצה. לונה נאלצה לרוץ 1500 עבור המועדון שלה אחרי שסיימה מרתון. זה משהו אחר לגמרי. בשנה שעברה היא הצליחה לשפר שיאים בכל המרחקים. יכולות הבסיס השתפרו ולכן כל הזמנים השתפרו. בהמשך זה לא יקרה כי נתמקד במרתון כי שם מרחק השיפור גדול יותר, יש יותר סיכוי להתפרנס.
יש ספורטאים שבסיום הקריירה מדריכים או מורים לחינוך הגופני. יש כאלה שהולכים לתחום העסקי, ביטוח, כלכלה. הוועד האולימפי הקים פרויקט "היום שאחרי" שעוזר לתת כלים ולימודים שיעזרו לספורטאים ליום שאחרי הקריירה. החזון של לונה הוא להתפרנס מספיק מאתלטיקה ולא להיות תלויה בממסד. אנחנו מאמינים ברץ הישראלי.
איך מתכוננים לריצה ספציפית? מכירים מי התחרות העיקרית ומי המתמודדים העיקריים. 10,000 זה קרב ישיר ואפשר שתהיה ריצה מהירה כל הדרך, או ריצה אטית לאורך כל הדרך שהספרינטר הכי מוכן ב-200 מטר האחרונים ינצח. לונה שונאת שיש לפניה רצות. היא לא תאפשר לריצה להיות אטית. זו הטקטיקה של לונה מול כולן. קשה להיות מוכנה מנטלית לרוץ מאמץ מקסימלי חצי שעה ברצף. יש כאלה שמפחדות משינויי קצב במהלך הריצה. זו טקטיקה שעשויה להפריע ליריבות.
איך נעשית מדידה באימונים? שעוני GPS עוזרים, אבל זה לא מספיק. אני רוצה להבין מה הוא מרגיש. האימון מתפרש כל פעם בצורה שונה. עייפות מצטברת עשויה להשפיע. שפת גוף, דפוסי נשימה, קצב צעד (תדירות צעד אטית היא עייפות עצבית), אורך צעד. כבר עצרתי אימונים בגלל דברים שחשבתי שלא נראים טוב.
עד כמה תזונה הופכת להיות אישית ומורכבת? זה יכול לעזור בהרכב גוף אבל גם בפתרון של בעיות אחרות כמו צרבות. כל אחד מהספורטאים יודע מה טוב לו להכניס לגוף לפני אימון.
אם מישהו מרגיש שמיצה איתי, אתן לו את ברכת הדרך. לפעמים הצעה כספית מספונסר כוללת צורך לעבור מאמן. הספורטאי לא עושה את העבודה המלוכלכת... יש סוכן. מצד שני חשוב לספורטאי להבין מה קורה סביבו.
לפני שבוע עשרות ילדים באו להצטלם עם לונה ולשמוע את הסיפור שלה. זה קורה בכל מקום שאנחנו הולכים.
התקשורת הבליטה מאוד את הריצה שלונה לא סיימה. זה היה מבחן רציני במעבר בין הפסגה לכישלון. תקשורת רוצה לעשות עניין, דרמה. יותר אנשים מכירים אותה, זה נתן לה מוטיבציה להוכיח את עצמה. הניסיון שלה לא היה גדול והיא הייתה מועמדת למדליה, זה גרם לקצת לחץ ואובדן ריכוז שבגללו נפסלה בזינוק. היא גילתה דברים חדשים והתפתחה בתור ספורטאית.
איך מתכוננים לאולימפיאדה? ההנאה מרצף הניצחונות כל כך גדולה, צריך להבין שזה לא יימשך לנצח. זו תהיה ריצה בתנאים לא פשוטים בתנאי חום. זה רמת דיוק בתכנון שלא הגענו אליה עד עכשיו.
