אורן אהרוני (מכבי תל אביב):

קודם כל, בקבוצות הבכירות שלנו אין אפשרות להיכנס לאימונים, האולמות שלנו סטריליים לגמרי. אנחנו קשובים להורים, אנחנו תמיד זמינים להם, תמיד מקשיבים להם, אבל עד עניינים מקצועיים. הם יכולים להתערב בעניינים של התנהלות, או דרך מסוימת או גישה, אבל בעניינים מקצועיים לא מתקיימות שיחות עם ההורים, זאת אומרת הם יכולים לשאול למה הילד לא קיבל דקות משחק, או כאלה שאלות, אנחנו תמיד נענה, תמיד נהיה פתוחים, אבל ההתוויה והדרך המקצועית היא תמיד 100% שלנו.

איתי ירושלמי (גליל עליון):

באופן עקרוני-אתן מענה לכל הורה עם ההתייחסויות הבאות:

האם פנית קודם למאמן? אם לא אז אפנה למאמן.

אם כן וצריך אותי אז אשב עם הורה לשיחה.

מעדיף פנים אל פנים אבל אפשר גם בטלפון.

הורים ״סדרתיים״ שכל שבוע-שבועיים לא מסתדר להם משהו אני בשלב מסוים (אחרי 3-4 אינטראקציות) מציב מגבלה ומשקף שאפשר לשוחח בלוחות זמנים של אמצע/סוף שנה.

באופן עקרוני לא מדבר עם הורים בערב (בכלל משתדל לא לקיים שיחות משמעותיות בערבים) ובטח ובטח לא אחרי משחקים.

ברק דמציאן (כפר סבא):

 עם ההורים יש קו אדום מאוד ברור ויש שיחת תיאום ציפיות עם כל ההורים של כל הקבוצות בתחילת שנה (אוגוסט\ספטמבר). לאחר מכן מי שלא עומד ומתיישר בדרך שלנו אנחנו מקיימים הבהרות ואם גם זה לא הולך משוחרר מהמועדון. 

דניאל ששר (ירושלים):

מאמין קודם כל שההורים רוצים מאוד בהצלחה של הילד שלהם, ומזכיר לעצמי תמיד שהם באים מהמקום הזה, ושזה מקום שיכול לפעמים להיות מאוד אמוציונלי. אני גם חושב שלהורים הרבה פעמים יש נגישות למידע על השחקן שלנו לא תמיד יש, ושהם יכולים בעבודה נכונה מאוד לעזור לנו. מן הצד השני אני מאמין גדול בכך שהשחקנים צריכים להתמודד עם המצבים בעצמם, ושהם צריכים לפתור את הבעיות שלהם בכוחות עצמם. כמובן לקבל תמיכה גדולה ויעוץ מההורים, אבל לעשות את העבודה לבד. עניין חשוב נוסף הוא שההורים פעמים רבות - בצורה מוצדקת מבחינתם (אני מניח שהייתי נוהג כמוהם) - רואים את הדברים מפרספקטיבה מאוד מסויימת של הילד שלהם. אנחנו כמערכת צריכים לראות פרספקטיבה רחבה הרבה יותר ולדאוג לכל השחקנים. זו נקודה שעשויה להביא לפעמים לחילוקי דעות וחוסר הסכמה. בסופו של דבר אני חושב שהורים מזהים שמערכת עובדת לטובת העניין ולא משיקולים זרים. אני משקיע את כל המאמצים שכך תתנהל המערכת שלנו. בכל מקרה, אני תמיד רוצה לבדוק את עצמנו אחרי פניה של הורה, גם אם בהתחלה דחיתי אותה או לא הסכמתי איתה.

יהוא אורלנד (עמק חפר):

יש אמנת הורים. הקשר נעשה בראש ובראשונה מול המאמן האישי. במקרים חריגים אני שותף לתהליך.

אם מדובר על משחק מסויים השיחה מתנהלת רק אחרי 24 שעות מהמשחק.

מתן בירנבאום (עמק יזרעאל):

כידוע נושא ההורים הוא מורכב ורגיש מאוד. באופן כללי אנחנו לא נתקלים בהמון מקרים בהם הורים עוברים את הגבול.

יש לנו מספר הנחיות אותן אנו מעבירים להורים ולמאמנים לגבי כללי התקשורת ועליהם אנחנו עושים מאמצים גדולים לשמור:

מתי ניתן לפנות למאמן?

על מה מומלץ לדבר עם הילדים?

התנהגות במשחקים כלפי השופט.

הערות של הורים לשחקנים בזמן משחק.

באופן כללי אנחנו עושים מאמץ ליזום קשר עם ההורים ומעדכנים אותם בעניינים שעולים לפני שהם פונים אלינו. 

נתי כהן (אשדוד):

הגישה שלי עם הורים הינה הבנה שההורים הם חלק מהקשר המשולש של מועדון- שחקנים- הורים. אני שמח על מעורבות של הורים בתהליך אבל מונע מהם התערבות בעיקר בצד המקצועי. אי אפשר ואין צורך להפריד בין הילד להורה שלו אבל בהחלט יש ליצור קוי גבול בתחום כי להורים יש נטייה להתבלבל. אנחנו מקיימים מפגש הורים לכל קבוצה בנפרד בטרום עונה ובה נותנים את הכללים ואת האני מאמין שלנו. 

מקפידים מאוד לא לאפשר להורים להיכנס לנושאים המקצועיים אבל בהחלט מעודדים שישתפו פעולה, יעזרו, ידווחו על בנם ויקבלו עזרה מאיתנו.

במהלך העונה מקיימים שיחות אישיות במידת הצורך על נושאים כאלה ואחרים ומעדכנים בתהליכים שקורים בקבוצה, המאמן זמין אליהם בזמנים ברורים.

עידן אוסטרייך (גלבוע מעיינות):

אנחנו בעד שקיפות מלאה מול ההורים ובעד שיהיו מעורבים בתהליכים שהילד שלהם עובר, אבל נגד התערבות ההורים ואנחנו כמועדון יודעים לשים קווים מאוד ברורים לגבי התנהלות והתנהגות הורים.

עידן לנקרי (הרצליה):

השיח עם ההורים הוא שיח מכבד ואנו רואים חשיבות רבה בתקשורת איתם לצורך קידום השחקנים הצעירים. אנו מקיימים אסיפת הורים בתחילת העונה ופגישות יזומות נוספות עם הורי השחקנים המובילים. הורה שמבקש לשוחח איתי יכול לעשות זאת טלפונית או בקביעת פגישה בטווח של שלושה ימים.

כמובן, אנו מציבים גבולות לשיח מכבד וראוי ויש לנו קוד אתי שגם התנהגות הורים כלולה בו.

עידן פלדה (הפועל תל אביב):

קודם כל אנחנו מאוד פתוחים, אבל אנחנו שמים דגש מאוד גדול על ההבדל בין מעורבות והתערבות הורים.  אנחנו שמחים שההורים מעורבים, ואנחנו אוהבים את זה ואנחנו תומכים בזה ואנחנו עושים סטופ ברגע שזה מגיע להתערבות. זה הרבה פעמים קו דק אבל אנחנו לא נותנים להורה להתערב במה שקורה בקבוצה או עם המאמן או דברים כאלה. הם יכולים לדבר על הבן שלהם, לא לדבר על המאמן או על שחקנים אחרים.

רוני קאן (קרית טבעון):

כמנהל מקצועי המטרה שלך היא לרתום את ההורים לטובת הבן או הבת שלהם ולייצר אמון והבנה שבסופו של יום אתה לא תשים לעולם את טובת המערכת והמועדון לפני טובת הבן או הבת שלהם.

אני מקפיד מאוד על התנהלות הורים במשחקים וקיימים גבולות ברורים ולעולם הורה לא יתערב מקצועית בעבודת מאמן.

מצד שני, אני בעד שקיפות ושיתוף ובכלל, אם אתה כמנהל מקצועי מתנהל בפתיחות וביושר אתה פותר חלק גדול מהבעיות שעלולות לצמוח בהמשך.

שורה תחתונה: ברוב המקרים, הורה שיפנים שמנהל מקצועי שם את הבן או הבת שלו במקום הראשון ויזהה שבמערכת קיימות אמפתיה ופתיחות, ישתף פעולה ויתמוך.

רפי בוגטין (רחובות):

הורי השחקנים הינם חלק חשוב ממועדון הכדורסל וגם הם חלק מייצג של המועדון. בתחילת העונה המאמן מקיים שיחת פתיחה עם ההורים בשילוב המנהל המקצועי. ההורים צריכים להימנע מהתייחסות לשופט המשחק או הקבוצה היריבה ולא להיגרר לדין ודברים ולהתמקד בעידוד בלבד ולא בחלוקת הוראות מהיציע או העברת מסרים שסותרים את הקו המחלקתי. שיחה/פגישה עם מאמן בתיאום מראש ולעולם לא בסיום משחק. כמו כן, בכניסה לכל אולם יש שלט גדול שעליו כתוב קוד אתי של המועדון שמחייב את עובדי המועדון, את שחקניו ואת ההורים!

תומר בן חמו (ברנר):

לי באופן אישי חושב מאוד שיהיה קשר רציף מול ההורים. אני חושב שההורים הם חלק בלתי נפרד מהתקדמות הילד. כמו כן, מאוד חשוב שהורה יהיה מעורב אבל לא מתערב. לצערי לפעמים הורים נופלים בנושא הזה, אבל אנחנו מקיימים שיחות עם ומסבירים להם את העניין.

רוב ההתקשרות מול ההורים זה בקבוצות ווטסאפ. בחלק מהמקרים כשיש בעיה מסוימת מקיימים פגישה פרונטאלית.

‍

לחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט לחצו כאן