לא תמיד אפשר להנות מהכל. במקרה של קריאת ספרים, בדרך כלל צריך לבחור בשתיים מתוך שלוש אפשרויות - הנאה, הבנה, מהירות.
ראיתי את המודל הזה אצל אדם בשם אלכס שכותב על ספרים, ומאוד התחברתי.
1. מהירות + הבנה.
זה כנראה ידרוש מאיתנו לסרוק את הטקסט במהירות, לחפש נקודות מרכזיות ועיקרי דברים. מתאים יותר ללמידה לקראת מבחן או הכנה למצגת. בגלל הרפרוף והתכליתיות מאבדים מההנאה שעשויה להימצא בקריאה.
2. הנאה + מהירות.
לראש עולים ספרים של ג'ון גרישם, דן בראון, טום קלנסי. זה זורם, זה מותח, אנחנו לא רוצים לעצור. בא לנו עוד פרק אחד. ברוב המוחלט של הפעמים לא ניתקל בתובנות מיוחדות או בשיעור שאפשר ללמוד.
3. הנאה + הבנה.
אם אנחנו רוצים לזכור יותר ממה שקראנו, ללמוד לקחים ולהסיק מסקנות עבור החיים של עצמנו, נצטרך להקריב את היבט המהירות. למידה משמעותית לרוב תדרוש השקעת מאמץ (למשל, קריאה חוזרת של פסקאות או פרקים ואפילו סיכום נקודות חשובות) וזה לוקח זמן. ספרים שמשנים את החיים שלנו בדרך כלל קוראים לאט.
לאחרונה אני נוהג לקרוא ספרים בשלוש האסטרטגיות האלה.
כרגע אני קורא את season on the brink (על עונת 1985-6 של בובי נייט ואינדיאנה) בשביל הנאה, את intangibles לקראת פרויקט התרבות הגדול שיתרחש בקיץ (זה בשביל הבנה וגם קצת הנאה) וביחד עם Tom Harari את הספר myths of sport coaching, גם הוא עבור הבנה.
