ישנם ימים בהם ממש קשה לכתוב. שום דבר לא עולה. אבל זה לא מחסום. זו פשוט ריקנות רגעית.
ואנחנו צריכים לקבל את זה. יהיו ימים כאלה.
בימים כאלה כותבים רק כדי שהאצבעות לא יהפכו להיות אבן.
כותבים 300 מילים, אבל מזיזים את עצמנו עוד קצת.
מסתפקים בזה, אבל עומדים במטרה שלנו.
כשרק מתחילים, יש המון סיבות לא לכתוב, לוותר.
לכן חשוב להתחייב לסיים דברים. לסיים פרק. לסיים פרויקט. לסיים ספר.
הקולות ברדיו קול הדפקטים יודיעו לכם שזה סתם ערימה של שטויות, ואולי הם צודקים.
אולי מה שאתם עושים לא יהיה ניצחון במשחק, אבל זה יהיה אימון.
אתם צריכים אימון כדי להגיע לאן שאתם רוצים ואין צורך להתאמן אם לא רוצים להגיע לאנשהו.
לכל אחד מאיתנו יש מפלצת שמתחבאת בתוכו.
כשאנחנו משתפים אחרים במפלצת שלנו, היא קצת פחות פחות מעורפלת, קצת פחות מסתורית, קצת פחות מפחידה.
כשאנחנו משתפים אחרים, אנחנו כבר לא מאויימים, אלא רק משווים גירסאות.
