שיחה עם עמית הובילה לפוסט בנושא מעניין בפילוסופיה של החינוך ועשויה לעניין אנשי מקצוע בתחומים רבים.
בשיחה עם עמית רחמילביץ' לפני כשבועיים עלה נושא הפילוסופיה של החינוך.
עמית לומד את הנושא במסגרת התואר שלו, ולמרות שבעבר למדתי את הקורס, לא זכרתי שדובר בו על ההבדל בגישות החינוכיות של שני הפילוסופים היוונים שבכותרת.
אם כך, זמן טוב לפוסט בנושא!
סוקרטס, שידוע כ"אבי הפילוסופיה המערבית", עסק בחינוך באופן אקטיבי לאורך חייו. הוא נהג לחנך באמצעות שאילת שאלות, וניהול דו-שיח דיאלקטי.
סוקרטס נתן לבן שיחו לגלות את טעויותיו בעצמו, ולא חשף אותן או הביע דעה.
חשיפת הטעויות והניסיון להגיע אל האמת נעשים באמצעות שאילת עוד ועוד שאלות, והסקת מסקנות מתבקשות מדבריו של בן השיח.
בשונה מסוקרטס, אריסטו גרס שתפקידו העיקרי של המורה הוא להעביר ידע.
על כן, תמך אריסטו בלימוד שיטתי של חומר, באמצעות חזרה על עובדות.
ההשוואה כמובן תקפה עד היום, והיא מתאימה לכל מי שתופסים עצמם בתור מחנכים - מורים, מאמנים, מרצים, הורים, ואפילו פסיכולוגים ואנשי מקצועות הטיפול.
לאיזו דרך תקשורת אתם נוטים - זו של אריסטו או זו של סוקרטס?
בהרצאה שלי "השפה של האימון" אני מעלה את נושא האימון בעזרת שאלות.
