מה ספורטאים עושים כשהם לא משתמשים בניבוי ומה גורם להם בכל זאת להפעיל אותו? מסתבר שזה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה, ובאופן לא מפתיע - אנחנו מתחילים לנחש כשאנחנו פשוט לא יודעים.
מחקר שבוצע ב-2018 על חובטי בייסבול בדק כיצד הושפע הביצוע שלהם ממידע מוקדם על המגיש. למשתתפים במחקר ניתן מידע מוקדם על הנטיות והסבירות שמגיש מסוים יכה כדור בצורה מסוימת (למשל, מגיש איקס נוטה לזרוק כדור מסובב, מישהו אחר נוטה לזרוק כדור מהיר וכו'). במקביל, חבשו החובטים משקפיים סטרובוסקופיות – משקפיים שהעדשה שלהם נפתחת ונסגרת בכפוף להוראה מבחוץ או תזמון שתוכנת בהם מראש, כך שבשלב מסוים לאורך הביצוע הם לא ראו את הכדור (1).
הממצאים העלו תמונה מעניינת. החוקרים גילו קשר מובהק בין תזמון חסימת הראייה של החובטים בתחילת המעוף של הכדור, לבין השימוש במידע מוקדם על הסבירות לסוג מסוים של הגשה. כלומר, כל עוד החובטים ראו את הכדור יוצא הם לא השתמשו במידע שניתן להם על הסיכוי שמגיש מסוים יגיש בצורה מסוימת. כאשר החובטים לא ראו את הכדור יוצא, גם כאשר הם כן יכלו לראות אותו בשלב מאוחר יותר של ההגשה, הם כיוונו את עצמם לחבוט בהתאם למידע המקודם שהיה להם.
אם נחבר את תוצאות הניסוי הנוכחי למה שלמדנו בפוסט הקודם, אפשר להניח שספורטאים מנבאים בהעדר מידע אופטי או כשיש להם מעט זמן להגיב.
במצבים מעין אלה, הם נוהגים לבסס את הניבוי על סבירות שנובעת מתוצאות קודמות, היכרות עם היריב, הזמן והתוצאה במשחק ועוד (1,2). אך מה קורה כששתי פיסות המידע, הויזואלי והקונטקסטואלי (כלומר המידע הידוע מראש) זמינים במידה שווה?
את זה חקרו הלם ושותפיו (helm et al., 2020): היכולת של המשתתפים בניסוי לזהות לאן שחקן כדוריד וירטואלי עומד לזרוק את הכדור, כאשר הם עוצרים את הוידאו ממש רגע לפני שהוא משחרר אותו. למשתתפים סופק מידע מראש בנוגע לסבירות שהדמות שהם רואים מבצעת הטעיה, כלומר מכוונת לכיוון אחד אבל משחררת את הכדור לכיוון אחר (2).
תוצאות הניסוי העלו שהמשתתפים ניצלו בראש ובראשונה את המידע הקינמטי (ז"א תנוחות הגוף של הזורקים) בשביל לדעת לאן הכדור עומד להיזרק, ובמצבים של חוסר בהירות בהם המידע הקינמטי לא היה מספיק איכותי, הם ניצלו את המידע שקיבלו מראש בשביל להגדיל את הסיכוי שלהם לנחש נכון.
נקודה נוספת ומעניינת מאוד שעלתה בסיכום הממצאים היא שלמידע הקונטקסטואלי היה גם חיסרון ברור במצבים מסוימים.
בניסוי התגלה שהסיכוי של המשתתפים לטעות, כלומר לנחש לא נכון, גדל כאשר הדמות פעלה באופן שונה מהמידע המוקדם לגביה, בעיקר במצבים שהמידע הקינמטי לא היה מספיק ברור. הנקודה הזו מעניינת במיוחד משום שהניסוי גם מראה שאם יש מידע הספורטאים משתמשים בו, ולכן מעלה את השאלה – האם מידע מוקדם, סקאוטינג למשל, הוא בעל פוטנציאל להזיק לביצוע?
בניסוי על 30 כדורגלנים מרמות שונות נבדקה היכולת שלהם להגיב לכדרור (דריבל) של היריב כאשר הם מודעים מראש לסבירות שהוא ילך בכיוון מסוים באחוזים שונים (67% שילך שמאלה או ימינה, 50% וכו'). נמצא שככל שהספורטאים היו מודעים יותר לסיכוי שהיריב יבחר בכיוון מסוים, כך גדל גם הסיכוי שלהם "לאכול" הטעיות. ספורטאים ברמה נמוכה היו חשופים יותר לנזק בביצוע בעקבות המידע המוקדם (3). מדוע זה קורה? חוקרים מסבירים שכאשר הכוונות והמטרות של הספורטאי מכוונות למקור מידע מסוים הם גם הופכים לרגישים אליו באופן מוגבר. התהליך הזה מייצר מצב שבו גם תנועה שבנסיבות אחרות לא הייתה מספיקה כדי לגרות את התגובה של הספורטאי, מספיקה כעת על מנת להביא לתחילת הביצוע.
אז מה היה לנו ומה אפשר לקחת מזה?
נתחיל מלעשות קצת סדר:
1. ספורטאים מקצוענים ישתמשו בראש ובראשונה במידע הוויזואלי הזמין ביותר בשבילם – מעוף הכדור, המידע הקינמטי וכו', על מנת להדריך את עצמם בביצוע ולתקן אותו במהלכו.
2. בהיעדר מידע ויזואלי זמין, הם יפנו לשימוש במקורות מידע אחרים כמו מידע מוקדם על היריב והסיטואציה.
3. התבססות יתרה על מידע מוקדם יכולה גם להזיק לביצוע משום שהיא מכוונת את הספורטאי להיות רגיש לביצועים מסוימים, מה שהופך אותו לחשוף יותר להטעיות.
איך מאמנים את זה?
המסקנה העיקרית מסקירת הנושא היא שספורטאים צריכים בראש ובראשונה ללמוד להסתמך על מה שהם רואים. בשביל להצליח לעשות את זה ברמה גבוהה, הם צריכים גם ללמוד לאן להסתכל, מתי להסתכל ועל מה בדיוק להסתכל. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא לערב אותם בסיטואציות משחק שונות, עם מיקוד של המבט למקומות הרלוונטיים שגם מאפשרים משוב על איכות הביצוע. מידע קונטקסטואלי (סקאוטינג למשל או כל מידע שמגיע ממקור חיצוני ולא מהספורטאי) צריך להינתן בצורה חכמה ומדודה, ובעיקר בצורה כזו שלא תבוא על חשבון הרגישות של הספורטאי למה שהוא רואה.
מקורות:
1. Gray, R., & Cañal-Bruland, R. (2018). Integrating visual trajectory and probabilistic information in baseball batting. Psychology of Sport and Exercise, 36, 123-131.
2. Helm, F., Cañal-Bruland, R., Mann, D. L., Troje, N. F., & Munzert, J. (2020). Integrating situational probability and kinematic information when anticipating disguised movements. Psychology of Sport and Exercise, 46, 101607.
3. Jackson, R. C., Barton, H., & Bishop, D. T. (2020). Knowledge is power? Outcome probability information impairs detection of deceptive intent. Psychology of Sport and Exercise, 101744.
