אנחנו מסתמכים יותר מדי על פיסת המידע הראשונה שאנחנו שומעים, והיא הופכת לעוגן שמקבע אותנו לסביבה מסוימת.
הסביבה הזו משפיעה עלינו בבחירת הערך, המחשבה או הרגש שלנו, לא משנה איפה היא נמצאת על הסקאלה בין "קשורה מאוד לאירוע" או "שרירותית לחלוטין."
למשל, כאשר אנשים צריכים להחליט כמה שווה הכוס שהם מקבלים במתנה, העוגן שמשפיע עליהם עשוי להיות הספרה האחרונה בתעודת הזהות שלהם.
הרי אין סיבה שתמחור הכוס ייעשה לפי מספר שרירותי שנולדנו איתו, אבל ברגע שמישהו הכניס לנו את הספרה הזו לראש, אין לנו ברירה אלא להשתמש בה.
במגרש, אין סיבה שנגביל את עצמנו לעוגן מסוים.
זה שהמאמן אמר שצריך 12 תיקולים טובים, לא אומר שצריך לעצור ב-12. אפשר להשיג גם 20 כאלה.
זה שהקבוצה היריבה היא מקום ראשון ומנצחת את המשחקים שלה בהפרש גדול, לא אומר שזה חייב לקרות מולנו. אנחנו יכולים להשתחרר מהעוגן ולנצח אותה.
זה שאף אחד מהמועדון שלי לא הגיע לליגת העל ב-7 השנים האחרונות לא אומר שאני צריך לעבור מועדון אם אני רוצה להגיע לליגת העל. אני יכול להיות זה שמגיע לליגת העל.
זה שהנבחרת בשנה שעברה סיימה במקום ה-5, לא אומר שזה ההישג עליו צריך לשים את עינינו. אנחנו יכולים לעשות מאמץ ולסיים מקום 3 ולעלות דרג.
וכן, אלה דוגמאות מהחיים.
קיראו עוד על הטיית העיגון בפוסט שכתב אליה פורמן - בלחיצה כאן.
