ספורטאים וספורטאיות, תדעו שבכל פעם שאתם עושים מה שאנחנו מציעים, כל פעם שאתם מקשיבים, כל פעם שאתם נותנים לנו אפשרות לעזור לכם, המאמנים והמאמנות שלכם מרגישים משמעותיים, מרגישים שהם – אנחנו – עושים את תפקידנו.

איזו הרגשה נהדרת.

הנה שחקנית שאימנתי פעם כותבת לי:

"בכל פעם שהייתי מצליחה לבצע תרגיל היית שמח בשמחתי ובכל פעם שהייתי אומרת לך תודה, היית אומר "לא לא תודה לך" ואף פעם לא הייתי מבינה למה… כי אתה זה שהקדשת עבורי כל כך הרבה זמן, אז למה אתה מודה לי? באחד האימונים שאלתי אותך את זה והסברת לי שאתה אומר לי תודה כי כשאתה מאמן אותי אתה עושה את מה שאתה אוהב ולומד מכל אימון עוד משהו, זה ממש שימח אותי לשמוע את זה.

והנה הסיפור המפורסם על ההתחלה הקשה של פפ גווארדיולה בברצלונה, מתוך אתר barcamania.co.il:

“שלום, מיסטר.”

דמות קטנה תחבה את ראשה מעבר לדלת ודיברה בשלווה. “אל תדאג מיסטר. אנחנו ננצח הכול. אנחנו בנתיב הנכון. תמשיך ככה, טוב? אנחנו משחקים בצורה מבריקה. אנחנו נהנים באימון. בבקשה, אל תשנה כלום”, אמר אנדרס אינייסטה.

גווארדיולה לא האמין למשמע אוזניו.

הבקשה הייתה קצרה אך לבבית, עמוקה. זה תפס את גווארדיולה לא מוכן, בקושי מסוגל להגיב אפילו. זאת הייתה הפתעה כי זה היה אינייסטה, האיש השקט בדרך כלל. זה היה שוק. קל וחומר כשאינייסטה סיים ואמר: “Vamos de puta madre”, בתרגום חופשי “אנחנו בפאקינג כושר מצוין, אנחנו משחקים בצורה גאונית”.

“השנה אנחנו הולכים לכבוש את כולם”, הוסיף. ואז הוא סגר את הדלת ויצא.

זה אנדרס. הוא לא אומר הרבה. רק מה שהוא באמת צריך. זה כמו להבקיע גולים: הוא לא מבקיע לעתים קרובות, אבל כאשר זה נחוץ, זה מגיע.