הקדמה

חזרתי בלילה אחרי שקבוצת הנוער שאני מאמן העפילה לחצי גמר גביע המדינה, וקיבלתי את ההודעה: רוי וויליאמס פורש. זה היה ערב די דרמטי עבורי בתוך העונה המוזרה הזאת.

בשנת 2014-15 החלטתי, אחרי התלבטות גדולה, לעשות שנה שבה אני עושה הפסקה, לוקח חסכונות, והולך לעשות שנת השתלמות בקולג'ים האמריקאים.

עוד כשהמחשבה רק התגלגלה כפנטזיה, צפון קרוליינה היה אחד היעדים הכי מועדפים עלי, אבל אנשי כדורסל מעורים ומנוסים אמרו לי – לך לקולג'ים זה אחלה, אבל זה לא שאתה הולך לראות את האימונים של רוי וויליאמס או מייק ששבסקי... מסתבר שהם טעו.

בין השאר זכיתי להיות להיות מספר שבועות באימונים בקנטקי של ג'ון קליפרי (שכללה 7 בחירות דראפט באותה עונה), פרדו של מאט פיינטר, צ. קרוליינה סטייט של מארק גוטרפריד ובאימוני תיכונים באזורים בהם שהיתי.

לאחר אינדיאנה וקנטקי הגעתי לחברי היקר איתי אסף שהיה שליח בצ'אפל היל צפון קרוליינה, וכמה ימים אחר כך בעזרת הקשר היהודי הציגו אותי לרוי וויליאמס במסעדה, והוא הזמין אותי לאימון למחרת.

בסוף האימון הוא אמר לי שאם אני פה בשבוע הבא אז אני מוזמן שוב, וכך התמזל מזלי להיות באימונים לאורך עונה שלמה של אחת מתוכניות הכדורסל הגדולות ושל אחד ממאמני המכללות המוערכים בכל הזמנים.

אם להודות על האמת, עליתי על אותו מטוס לאינדיאנה כמו גם על המכונית השכורה לקרוליינה עם אי ודאות גדולה, בקושי קצה קצהו של חוט. אבל אומרים שמזל הוא הזדמנות שפוגשת מוכנות, ואני הייתי מוכן ועבדתי בלייצר הזדמנויות, שגולת הכותרת שלהן הייתה הלימוד היומיומי באימונים של אגדת כדורסל המכללות רוי וויליאמס.

אני חושב שזה קצת מורכב לנסות ולהעביר את כל הידע שנחשפתי אליו במהלך העונה שם, אבל לציון פרישתו של רוי התבקשתי ע"י גלעד לנסות ולהעביר מספר רשמים.

SECONDARY BREAK

הדבר הכי בולט כלפי חוץ מבחינה מקצועית אצל רוי וויליאמס וקרוליינה הוא ה-SECONDARY BREAK – תבנית אותה הם משחקים במשך שנים ולה וריאציות שונות.

באופן כללי באקשן הבסיסי הכדור עובר בסווינג לצד השני ואז למעשה הגבוה על ה-TOP OF THE KEY מקבל BACK SCREEN ומשם יש אופציות שונות.

אבל אני חושב ששרטוט האקשן עושה עוול לרעיונות שעומדים בבסיס הפילוסופיה, או כמו שנדב זילברשטיין פעם אמר לי, לכל תרגיל יש את התבלין הסודי שבלעדיו זה לא אותו דבר.

אני חושב שהיו שם מספר דברים מעניינים:

קודם כל זאת פילוסופית משחק, כלומר את רוב הפוזשנים קרוליינה רצתה לשחק בקצב הזה שבו לא נעשה מתפרצת אבל נשחק אל מול UNORGANIZED DEFENSE.

שנית, היה ברור שכך הפוזשן מתחיל מה שמאפשר לשחקנים תבנית מאוד ברורה שבתוכה הם יכולים להתחיל לקרוא מצבים ולהביא את יכולותיהם לידי ביטוי.

הדבר הבא שתפס לי את העין הוא שה-SECONDARY BREAK הקרולייני מכריח את ההגנה לשלושה דברים שמקשים עליה: לרדת מהר, להתמודד עם כך שהכדור עובר ל-WEAK SIDE, להתמודד עם חסימה גבית במעבר. שלושה אלמנטים שעוד לפני שנגיע להמשכיות יאפשרו לנו מצבי זריקה, מרווחים לתקיפת CLOSEOUT, או מיס מצ' לשחק אליו.

שני דברים נוספים היו מעניינים עבורי.

הראשון: כאשר הרכז עבר את החצי בכדרור ולא במסירה הוא חצה את המגרש באלכסון, לכאורה הדרך הארוכה יותר אבל שוב גורם להגנה לעבור מ-STRONG  ל-WEAK.

(לא משהו שאימצתי, אבל הדבר המעניין בהשתלמות הזאת היה שהרבה פעמים היה תרגול, הערה, דגש שראיתי, וזהו, האימון לא היה חשוב יותר, אני כבר הייתי שקוע במחשבות ורעיונות, ופתירת קונפליקטים. לא סתם אומרים שרעיונות הכי טובים באים בחופשה)

השני- לאורך העונה רוי כל פעם הוסיף עוד אופציה ועוד אלמנט, לצד חידוד הקיים והדגש על רמת הביצוע.

לימים כאשר אאמן נוער, הקונפליקט הזה יפגוש אותי שוב: בין השאיפה לרמת ביצוע גבוהה, לבין הצורך של השחקנים בגירוי נוסף ולא אך ורק בהעלאת רמת הביצוע באותה התבנית.

אני חושב שאחד הדברים שהכי היה מעניין לראות הוא שברוב המקרים האופציה הראשונה הייתה הגבוהים, מה שנתן להם מוטיבציה ותגמול על עצם הריצה המהירה להתקפה.

זה לקח אותי למחשבות על האיזון הזה בין גארדים, שלמעשה על פי רוב הם מקבלי ההחלטות וקובעים במידה רבה את הטון, לבין הגבוהים שחשוב לנו לערב אותם ושיהיו חלק ממשחק ההתקפה.

"פוסט מן" - עבודה עם גבוהים

אחד הדברים המיוחדים אצל רוי היה שבכל אימון לאחר התרגיל הראשון הקבוצה התחלקה לגבוהים וגארדים ורוי באופן קבוע עבד עם הגבוהים על רוטינה של טכניקה שכל פעם גוונה בסוגים שונים של אחד על אחד בסיומה.

כי אם אתה רוצה שאופציה הראשונה שלך כבר במשחק המעבר תהיה הגבוהים, כדאי מאוד שהם ידעו מה לעשות כשימסר להם הכדור.

היו שם אפ אנד אנדר, הוק מהאמצע, קבלה וסיבוב ישר לבייסליין, פיבוט מהפוסט לקליעה, ריצה וקבלה על היי פוסט לקליעה, כדרור מהטופ לקליעה מההיי פוסט, טיפ לסל, וגם קבלת החלטות האם אני קופץ לגג בהגנה או נשאר על הקרקע להגיב למסירה שאולי תהיה.

מכירים את זה שהאמריקאים אומרים בראיונות "אנחנו עובדים על זה בכל יום"? אז במקרה הזה זה פשוט נכון, לפני משחק מכריע ואחרי הפסד קשה, הרוטינה הזאת הייתה חלק מהאימון.

אפשר למצוא את החלק השני כאן.