1. הגעתי אתמול לרמת גן לדירה של אדם שאני לא מכיר כדי לעזור לו לפרק ארונות. הארונות מיועדים לדירה חדשה אליה אנחנו עוברים.
2. אין לי ניסיון בפירוק ארונות (וגם לא יותר מדי במעברי דירה).
3. ליאור היה מאוד נחמד, הסביר לי מה הולך להיות התהליך ובמה הוא יצטרך את עזרתי, וגם הקשיב כששאלתי שאלות או אמרתי את דעתי.
4. בזמן שהוא השתמש במברגה ובמברג, אני סחבתי חלקים של הארון מהחדר לסלון.
5. כל פעם ששאלתי אותו שאלה, הוא ענה באחת משתי דרכים:
א. זה רעיון טוב, לא חשבתי על זה, נראה לי שאתה צודק.
ב. עדיף שנעשה את זה כך (בדרך שהוא הציע) כי ... ופירט למה.
6. המשפט שאקח איתי: "יש את הדרך הארוכה הקצרה, ויש את הדרך הקצרה הארוכה."
עדיף להוציא את הסיכות מהחלק האחורי של הארון, אחת אחת, בעזרת פטיש ומברג ופלייר. זה ייקח פחות זמן מאשר ללכת לבית החולים עם פצע מדמם וחשש לטטנוס.
7. בפעם הבאה שאצטרך לפרק ארון, אדע קצת יותר טוב מה עושים. להיות שוליה של בעל מלאכה זה מאוד שימושי ומגביר אפשרות ללמידה בעשרות אחוזים.
8. למה בעצם ויתרנו על זה? אנחנו לומדים רק מהרצאות, משיחות, מספרים ומסרטונים. להיות שוליה זו הזדמנות מעולה.
9. האם אפשר שילדים צעירים יהיו שוליה של ספורטאים או ספורטאיות וילמדו מה כדאי לעשות ואיך על ידי כך שיעזרו להם בזמן שהם מתאמנים?
בלחיצה על הקישור תמצאו (בין השאר) עוד מחשבות על שוליה ועל למידה בכלל מתוך הספר MASTERY.
