לפרק הקודם מתוך לחשוב מהר, לחשוב לאט לחצו כאן.
מה הסיכוי שטום תלמיד באחד מהחוגים הבאים באוניברסיטה?
מנהל עסקים, מדעי המחשב, משפטים, רפואה, ספרנות, מדעי החברה ועבודה סוציאלית?
די פשוט, נכון? בודקים כמה סטודנטים יש בכל חוג, ומחשבים את הסיכוי.
ואם נגלה גם שטום בעל אינטליגנציה גבוהה, הוא צריך מערכות מסודרות כדי ללמוד היטב והוא לא מפגין רגישות כלפי הסובבים אותו ולא אוהב לקרוא ספרים?
זה בטח יגרום לנו לנחש יותר טוב.
אבל האמת היא שאנחנו נטעה.
כי הסיכוי לכל אחד מהחוגים הנ"ל נשאר זהה.
לנו בתוך הראש יש סטריאוטיפ של התלמיד הממוצע בחוגים האלה, אבל טום יכול לבחור חוג לימודים כרצונו.
אנחנו חוטאים בייצוגיות גם בספורט.
"רכזת ביורוליג בכדורסל חייבת שיהיו לה מיומנויות מסוימות כדי להצליח."
"שוער כדורגל בליגת העל חייב להיות בנוי בצורה מסוימת כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר."
"בלי שליטה בכדור אי אפשר להצליח."
אנחנו קצת משתמשים בהמרה של שאלה.
אנחנו חושבים ששואלים אותנו איך נראה בעינינו, למיטב זכרוננו ולמיטב ידיעתנו, תלמיד בחוג לעבודה סוציאלית. או איך נראית רכזת בכדורסל.
אבל זו לא השאלה.
האמת היא שאם יש 24 רכזות ביורוליג בכדורסל, ויש 24,000 רכזות בעולם, אז הסיכוי להיכנס ליורוליג הוא אחד ל-1000.
בלי קשר לגובה, להבנת המשחק, ליכולת המסירה ולמנהיגות.
כשאנחנו מתעלמים מההסתברות הבסיסית (24 מתוך 24,000) עבור מקרה ספציפי ("הרכזת הזאת") אנחנו חוטאים בחטא הייצוגיות.
נכון, אם אני מוצק ושרירי יש יותר סיכוי ספציפי שאהיה מתאבק ולא כדורגלן.
אבל בעולם יש הרבה יותר כדורגלנים, כך שהסיכוי שאדם (מוצק ושרירי או לא…) יהיה כדורגלן גדול בהרבה מאשר הסיכוי שאותו אדם יהיה מתאבק.
המסקנה - כמעט כמו תמיד - לדעת מה הנתונים האובייקטיביים, להוסיף אליהם ידע מוקדם שיש לי כדי לבצע להם התאמה קטנה, ולהחליט בהתאם.
אליה פורמן כתב גם הוא על הנושא בעבר. לחצו כאן כדי לקרוא.
מי שהתעלמו יפה מייצוגיות השחקנים והביאו אותם רק על פים היכולת שלהם היו הסקאוטים והמנהלים של מועדון הבייסבול אוקלנד אתלטיקס.
קיראו על זה עוד בפוסט על הספר מאניבול.
