כאשר אנחנו רואים משהו חדש אנחנו פתאום שמים לב אליו בתדירות יותר גבוהה.
זה נכון לגבי מכונית חדשה שקנינו ופתאום "לכולם יש כזו", וזה נכון גם לדברים אחרים שהם יוצאי דופן ומאוד קל לשים אליהם לב – למשל, השעה 11:11 בשעון.
אנחנו רואים כל מיני שעות בשעון שלנו.
11:11 הוא יחסית בולט ויוצא דופן, אז אנחנו זוכרים אותו, ונראה לנו שאנחנו רואים אותו יותר פעמים. אנחנו לא.
אם יש לכם פנאי מיותר, נסו לרשום את השעה בכל פעם שאתם מסתכלים על שעון.
רוב הסיכויים שתגלו שברוב המקרים היא לא 11:11.
בתחום הספורט, ברור שאם ראינו הרצאה על התקפת מעבר אז נשים לב בתדירות גבוהה יותר להתקפת מעבר באימונים שלנו או במשחקים בהם אנחנו צופים או מאמנים.
גם שחקן כדורסל שמטביע או קופץ לתת בלוק ומעיף את הכדור ליציע נחקק בזכרוננו ומעורר בנו רגש רב.
זה לא אומר שזה קורה הרבה.
דאנקים ובלוקים מהדהדים קורים באחוז קטן מאוד מהמהלכים, אבל סרטוני היילייטס מראים אותם תמיד (בשונה מסל "רגיל" מחיתוך) ולכן נראה לנו שיש כאלה הרבה.
כתוצאה מזה (ומהרגש שהם מעוררים), ילדים מנסים לבצע את המהלכים האלה (שאחוזי הביצוע וגם ההצלחה שלהם נמוכים יחסית) ולא מתמקדים במהלכים יותר יעילים.
