כמעט כל פעולה שספורטאים מבצעים במהלך תחרות או משחק מערבת קבלת החלטות, והיא אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים אנשי אימון וספורטאים, ובצדק. אליה פורמן בפוסט ראשון שמציג את התיאוריה הראשונה בתחום קבלת ההחלטות.
קבלת החלטות בספורט היא אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים אנשי אימון וספורטאים, ובצדק. למעשה, כמעט כל פעולה שספורטאים מבצעים במהלך תחרות או משחק מערבת קבלת החלטות ולמרות שאנחנו נוטים לשייך אותה לביצועים 'גבוהים' יותר כמו בחירת תרגילי התקפה או בחירת זריקות ומסירות, גם בחירות פשוטות יותר, כביכול, כמו האם לסיים את הצעד וחצי ביד ימין או שמאל נכנסת תחת ההגדרה של קבלת החלטות ולפיכך דורשת התייחסות ואימון מתאימים.
על מנת להצליח לשפר את קבלת ההחלטות של הספורטאים שלנו דרושה הבנה מעמיקה יותר על טיבו של התהליך עצמו.
ב-2 הפוסטים הקרובים, הראשונים בסדרת הפוסטים על קבלת החלטות, ננסה להגדיר ולתאר בקצרה כיצד 2 התיאוריות המרכזיות בפסיכולוגיה של הספורט ולמידה מוטורית מנסות להסביר קבלת החלטות אצל ספורטאים.
תיאוריית עיבוד המידע, או 'הגישה הבלתי ישירה', היא תאוריה וותיקה ונחקרת מאוד בספרות המקצועית שמחוברת לתחומי תוכן מעניינים אחרים כמו מדעי המחשב ומדעי הקוגניציה. הדבר החשוב ביותר לזכור לגבי הגישה הזו היא שהמהות שלה מבוססת, מתחילה ונגמרת, באחד הרכיבים המסתוריים ביותר שיש לנו: המוח.
למעשה, כל הפוקוס של גישת עיבוד המידע, בין אם ברמה התיאורטית או הפרקטית, היא להבין מה קורה במוח שלנו וכיצד אפשר להשפיע עליו. הרעיון המרכזי פשוט: למידע שאנחנו אוספים מהסביבה על ידי החושים שלנו אין כל משמעות בלי שהמוח שלנו יעבד אותו ויקודד אותו, ולכן האינטראקציה בינינו לבין הסביבה שלנו (משחק הספורט לצורך העניין) היא לא אינטראקציה ישירה.
משום כך, תפקידו של המוח בתהליך הוא לחבר בין פיסות המידע השונות שמתקבלות, להעניק להן משמעות והקשר, לזהות את התמונה שהתקבלה לאחר חיבור כל החלקים ולהתאים אותה לזיכרונות עבר. לאחר שתהליך הזיהוי הסתיים והסיטואציה נכנסת לתוך קונטקסט, המוח מאפשר לחבר לה פעולה או החלטה מתאימה בהתאם למשימה הנתונה.
אז איך התהליך הזה מתרחש בקבלת החלטות בספורט?
דמיינו את עצמכם עם הכדור במצב של יתרון מספרי 2X1 במתפרצת. בשלב הראשוני טרם קבלת ההחלטה העיניים שלכם סורקות את השטח והתמונות שהן קולטות בצורה של אות ויזואלי, המכיל את המיקום של המתקיף הנוסף והמגן, עוברות למוח להמשך עיבוד. כעת חלקים מסוימים במוח מתאימים את התמונה עצמה, על קווי המתאר שלה, המרחק שלה מכם, המיקום שלה ביחס למטרה וכו', לתמונות שראיתם בעבר וכבר יש להן משמעות בשבילכם, או במילים אחרות – לסיטואציות שהתאמנתם עליהן.
לאחר שנוצרה התאמה בין האותות שהגיעו מבחוץ לבין הזיכרונות ששמורים אצלכם במוח, נוצר מידע (שלא בהכרח קורה במודעות) על הפעולות האפשריות לביצוע. בשלב זה המוח שולף מן המאגר הקיים אצלו את הפעולה המתאימה ביותר לסיטואציה (על סמך מספר אינדיקציות כמו איכות, העדפה אישית ואוטומטיות). לאחר שהביצוע מתרחש בפועל נוצר משוב מהשטח אם הפעולה הצליחה או לא והמידע המתקבל נכנס להמשך עיבוד לשיפור עתידי.
התיאור של התהליך שמתרחש על פי הגישה הבלתי ישירה מדגיש כמה נקודות שעוד נחזור אליהן בהמשך הפרויקט אבל חשוב להבין כבר עכשיו: ראשית, רובו המוחלט של תהליך קבלת ההחלטות, כפי שקראתם, מתרחש אצלנו במוח ולא באופן ישיר עם סביבת המשחק.
הנקודה השנייה והלא פחות מהותית להמשך היא שהחלק המוטורי (כלומר הביצוע הגופני עצמו) מתקיים במנותק מקבלת ההחלטות.
חשוב שנפנים את צמד הנקודות הללו, לא רק כי הן מהותיות לפיתוח יכולות של קבלת החלטות לאורה של תיאוריית עיבוד המידע, אלא משום שהן נקודות המחלוקת המרכזיות ביותר עם התאוריה המרכזית השנייה בתחום (אליה נגיע בפעם הבאה) ומתוך המחלוקת בין 2 התיאוריות האלה אפשר ללמוד הרבה מאוד על איך שחקנים מקבלים החלטות.
בפוסט הבא ניגע בגישה האקולוגית, או 'הגישה הישירה'. גישה הפוכה כמעט, מעניינת לא פחות אבל הרבה פחות אינטואיטיבית, לפענוח של קבלת החלטות ולהסבר על מה בעצם קורה שם במוח, או בכלל במקום אחר....
