את חלק 1 אפשר לקרוא בלחיצה כאן.
חלק 2 – על הומור, אכפתיות ותת-קבוצות
הומור מאפשר לקבוצות להתקרב.
לא בכל קבוצה כולם שווים.
יש מעמדות שונים לפי וותק, דקות משחק, שכר ועוד. אבל אתה לא יכול להיות חלק מהקבוצה אם אתה לא משתתף בהומור הקבוצתי.
בהומור כולם שווים. זה שהמעמד שלך גבוה לא אומר שאתה רק צוחק על אחרים. רוצה להיות חלק מהקבוצה? אתה צריך לאפשר שיצחקו עליך גם כן.
כשאנחנו מוכנים לספוג בדיחות על חשבוננו, אנחנו מראים ביטחון בהיותנו חלק מהקבוצה ומעוררים אמון אצל חברי הקבוצה האחרים – אני חלק מכם.
ג'וני גומס לא היה שחקן יוצא דופן.
הוא הצליח מדי פעם להכות בכדור או לחבוט הום ראן, אבל ממוצע החבטות שלו היה מתחת לממוצע של הליגה.
הוא היה שחקן מחליף בעמדה לא הכי חשובה במגרש. ואיכשהו, בדרך כלשהי, הוא היה שחקן ממש חשוב.
שנה אחרי שנה, כל פעם בקבוצה אחרת, הקבוצות שלו היו טובות.
אחת הגיעה לפלייאוף, אחת ניצחה 50 משחקים יותר ממה שצפו עבורה. אחרת הגיעה לגמר. ג'וני גומס לא בלט, אבל בכל מקום אליו הגיע הביצועים השתפרו.
האם גומס היה פורסט גאמפ של עולם הבייסבול? אולי.
דבר אחד בטוח: לג'וני גומס היה אכפת.
לא שינה לו שהעבירו אותו כל שנה מועדון. הוא הגיע ושוב היה לו אכפת. מבחינתו זו כימיה קבוצתית. כאשר אכפת לך מהאחרים.
גם בשכונה אתה לא בוחר תמיד את השחקן הכי טוב. אתה בוחר את החבר שלך כי יהיה לכם כיף יחד ואתה יודע שהוא יעשה הכול בשבילך.
ככה זה גם במקצוענים. כשאני עומד ומחכה שחבר שלי יגיש, כשהוא מגיש אני אדאג שהכדור הזה לא ייפול לרצפה.
קבוצות מחולקות לתת קבוצות. כולנו מכירים את זה.
יש את הצעירים יותר והוותיקים. יש את אלה מהקיבוץ ואלה מהעיר. יש את אלה שרוצים להיות מקצוענים ואלה שבאו רק בשביל הכיף. יש את הדתיות ואת החילוניות.
זה לא אומר שהקבוצה תתפצל למחנות יריבים.
אם יש דתיה שרוצה להיות מקצוענית היא תתחבר עם החילונית שרוצה להיות מקצוענית.
אם יש שחקנית וותיקה מהעיר יהיה לה חיבור עם שחקנית וותיקה מהקיבוץ.
ככל שיש יותר חפיפה בין הקבוצות השונות, כך הקבוצה חזקה יותר.
ומה קורה כשיש אחד או אחת שלא נמצאים באף תת קבוצה?
אז הם חווים תחושת ניתוק והם בסכנה גדולה הרבה יותר להתעצבן, להיות ממורמרים ולבסוף גם לעזוב.
הקרקס הידוע בעולם, Cirque du soleil ידוע בכך שהוא מקבץ מקצוענים מכל העולם. עם זאת, הוא תמיד מביא לפחות שניים מאותה מדינה בדיוק מהסיבה הזו.
