מהי מומחיות וכיצד מודדים ומעריכים אותה? איתי בסביץ' ואדסון פילהו.
פרק 3 מתוך הספר "מומחיות ומצוינות: מבט רב תחומי" / איתי בסביץ' ואדסון פילהו
ההגעה למצוינות היא תחום שנחקר ונלמד כבר מאות שנים, והמסקנה העיקרית היא שישנן דרכים שונות להגיע למצוינות, כפי שהדגים דיוויד אפסטין בספרו "מולטי טאלנט".
למרות השונות, ישנן תכונות מסוימות שעשויות לקדם את התהליך ברמה האישית כמו מעורבות ההורים ותכנון הקריירה וברמה הקבוצתית כמו חשיבות האימונים, המוטיבציה והתמיכה החברתית.
הפרק עוסק בשלוש שאלות:
1. מהי מומחיות, ממה היא מורכבת ומה האינטראקציות בין המרכיבים שלה?
2. מהם המדדים שמייצגים את מהות המומחיות ואת התהליכים והתוצאות של ביצועים מוצלחים?
3. איך משפרים ספורטאים? שיטות לפיתוח מומחיות ומצוינות.
1. מומחיות כרוכה בביצועים ברמה גבוהה עקבית במשימות שמייצגות את הדרישות החשובות בתחום מסוים.
אם הביצועים לא ברמה גבוהה, או לא עקביים, האדם לא יכול להיחשב מומחה. אם הביצועים ברמה גבוהה אך בתחומים לא משמעותיים, המומחיות לא תושג.
עוד הגדרות כוללות את היכולת לקבל החלטות מיטביות בזמן הפעילות (בשונה מטכניקה אישית מבודדת), היכולת לשפר אנשים אחרים בתחומי אימון או הוראה (בשונה מהעברת מידע), ייצוגים מנטליים וסכמות מנטליות מורכבות בתחום הביצוע ועומס ועיבוד קוגניטיבי מופחתים בעת הביצוע.
מומחים מעריכים את עצמם יותר במדויק מאשר מתחילים. מתחילים נוטים להעריך את עצמם יתר על המידה. מומחים מצליחים להשתפר יותר כי הם מודעים לתחומים בהם ניתן לעשות זאת.
בעלי הישגים נוטים לתבנית חשיבה מתפתחת שמובילה לעלייה ברמת המאמץ, המוטיבציה, הלמידה והאימון לשיפור הביצועים והידע.
גם אימון הוא מרכיב חשוב בהשגת מומחיות. היכולת לפתח את הביצועים בצורה עקבית וממוקדת מבדילה בין מומחים ובין אלה שאינם מומחים.
למרות הקושי שמעורב באימונים ממוקדים לאורך זמן, אנשים מסוימים מצליחים לעמוד בהם. רמת המוטיבציה שלהם נשארת גבוהה, בהתחלה בעזרת גורמים חיצוניים, אך בהמשך בעזרת גורמים פנימיים (הנאה, שאיפה להתמחות).
הסביבה של האדם משפיעה גם היא על פיתוח מומחיות. בני המשפחה ונטיותיהם היומיומיות משפיעות על האדם, חבריו לכיתה או השכנים שלו גורמים לו להתעניין ולעסוק בתחומים מסוימים על פני אחרים, וההצטרפות למועדוני ספורט או קבוצות עניין אחרות עוזרות לפתח את התחום, גם בעזרת מורה/מאמן שמצליח לעורר עניין והתלהבות.
ברמה הפסיכופיזיולוגית, מומחים מצליחים להתמקד רק במאפיינים ההכרחיים של הביצוע, ולכן נמצאים בעוררות פחות גבוהה ומסוגלים להפנות משאבים פיזיים ומנטליים לתהליכים "גבוהים" יותר כמו ויסות קשב וציפייה.
גם הגנטיקה משפיעה על הביצועים, כאשר יכולת אירובית, אינטליגנציה, הרכב סיבי שריר וגובה כולם בעלי תקרה מסוימת אשר שונה בין בני אדם.
2. איך מודדים מומחיות ומצוינות?
א. מדידת תוצאות ביצועים.
בתחומים רבים קשה לזהות, למדוד ולחזות מומחיות.
כאשר מנסים לעשות זאת, יש למדוד מיומנויות שהן ספציפיות ורלוונטיות לתחום, כמו קבלת החלטות במצבי משחק עבור שחקני כדורגל, למשל.
בנוסף ,יש למדוד לאורך זמן, כדי לנטרל אפשרות למצבים חד פעמיים או הזדמנויות מקריות.
גם מדדים סובייקטיביים (תלויי אדם) יכולים לשמש כדי להעריך מומחיות, כמו הערכה של שופטים, בני גיל, מאמנים, יריבים או המתחרים עצמם.
מדדים אובייקטיביים (כמו מהירות, גובה או מרחק) עשויים להצביע בצורה חד משמעית על מומחיות בתחום מסוים, כמו גם ניצחונות על יריבים בצורה עקבית או השגת ניקוד רב שנתי גבוה יותר.
ב. מדידת תהליכי ביצועים.
זיהוי מנגנונים בסיסיים ותהליכים יכולים לשמש לחזות ולנבא ביצועים ברמה גבוהה בעקביות.
כדאי למדוד תהליכים כאשר קשה למדוד בצורה אובייקטיבית תוצאות, וגם בשביל לייעל שיטות אימון לפיתוח מומחיות.
פרוטוקולים של חשיבה בקול רם, גם תוך כדי ביצוע וגם לאחר ביצוע, עוזרים להבין מה עובר למומחים בראש. במצב כזה חשוב שיספרו צעד אחר צעד מה עבר להם בראש, ולא יסכמו או יקצרו.
מומחים בדרך כלל משלבים נתונים ביחד עם יעדים, ולא מתבססים על השערות בלבד.
שיטה נוספת היא מעקב אחר תנועות עיניים בעת ביצוע, שיטה המאפשרת להבין מה מחפש המומחה כאשר הוא פועל. זאת ניתן להשוות למה מחפש המתחיל. לדוגמה, מומחה מסתכל לאזורים הרלוונטיים יותר פעמים ולאורך יותר זמן מאשר מתחיל.
ג. שיטות מחקר לאימון מומחיות ומצוינות.
מטרת הבחינה השיטתית של שיטות אימון המובילות למומחיות היא להאיץ את הלמידה ולפתח מיומנות מומחה ביעילות ובזמן קצר יותר מהרגיל.
רצוי להאריך את השלב הקוגניטיבי של הרכישה וההדרכה לצורך למידה ושיפורים, משום שכאשר המבצע עובר לאוטומטיות, קטנה מאוד היכולת לשים לב ולהפנות קשב לשיפור ביצועים.
עדיין קיימת שאלה האם עקרונות האימונים זהים בכל רמות המיומנות.
עדיין לא ברור איזו שיטת אימונים יעילה יותר (מפורשת או מרומזת) והאם יש הבדל בין מתחילים לבין מומחים גם לא מה סוג האימון האופטימלי ומה אורכו.
נקודות למחקר עתידי:
ההשוואה בין מומחים למתחילים יכולה לעזור להבין מה מבדיל בין שתי הרמות, אך כדי לפתח רמות מומחיות גבוהות יותר מהקיימות יש להמשיך ללמוד את התחום ולא להסתפק בקיים.
רוב המחקר בתחום המומחיות הוא ברמה האישית, ובשנים האחרונות החל מחקר גם על מומחיות ברמה הקבוצתית שיכול לעזור בעתיד לביצועים קבוצתיים.
עוד תחומים אליהם המחקר יכול להתקדם הם השפעת תחומי ידע שונים זה על זה על מנת לפתור בעיות רב-תחומיות (כמו למשל עזרה של אמנות לרפואה) ושיתופי פעולה בין מומחים בתחומים שונים על מנת לקדם כל תחום בנפרד ואת המומחיות האנושית כולה.
לחצו כאן כדי לחזור לפוסט המרכזי עם הקישורים לכל הפוסטים מהספר.
