הפרק בוחן חמישה גורמים המעורבים בתהליך הטיפוח של הספורטאי הצעיר: אימון מוכוון מטרה, הגיל היחסי של הספורטאי, מקום הלידה שלו, המאמן ובני המשפחה.
להיות ליונל מסי: גורמים סביבתיים לטיפוח ראשוני של ספורטאים צעירים / רוני לידור.
פרק 1 מתוך הספר "הפסיכולוגיה של הספורט, המאמץ והביצוע: תאוריה ויישום"
שני תחומים עשויים להשפיע על התפתחות ספורטאי צעיר: גנטיקה וסביבה.
על הגנטיקה (בינתיים) אין לנו יכולת להשפיע. על הסביבה כן.
מהו הגיל האידאלי להתחיל עיסוק בספורט מסוים?
ובכן, תלוי מהו הספורט. ישנם ענפים שכדאי להתחיל בגיל 5-6 (כמו התעמלות אמנותית) וישנם ענפים שאפשר להתחיל גם בגיל 11 (כמו כדורסל) או גיל 14 (כמו כדורעף).
המחקר יודע להגיד שאם הילד או הילדה יכולים לעמוד בדרישות הפיזיות והפסיכולוגיות של הספורט, אין מניעה להתחלת עיסוק בו. הדבר, כמובן, מבחין בין אינדיבידואלים בעלי יכולת גופנית או מנטלית שונה זה מזה.
תרומת הגיל היחסי (relative age effect) נחקרה רבות.
נהוג לחלק ספורטאים לפי שנתונים, אך גם בתוך שנתון ילדים שנולדו בינואר מתחרים עם ילדים שנולדו בדצמבר של אותה שנה, והפעים ביניהם (הפיזיים, הטקטיים, המנטליים) גדולים - בגיל 10 שנה אחת של ניסיון היא 10%!
מספר מחקרים הראו שבקבוצות צעירות ייצוג גדול יותר מהצפוי לילידי חודשים ינואר פברואר מרץ, כלומר קיימת השפעה של חודש הלידה בתוך השנתון.
מדוע יש להם יתרון? לא רק בגלל הגודל הפיזי או ההתפתחות הפסיכולוגית. משום שהם נחשבים "יותר טובים" או "יותר מוכשרים" הם גם מקבלים יחס אחר (אפקט פיגמליון נמצא כאן בפעולה) וגם מושקעים בהם משאבים רבים יותר (אימוני מצוינות, מעטפת מקצועית). הדבר מוביל גם לביטחון מוגבר בעצמם משום שהם רואים עצמם כמצליחים ומבינים מאחרים שהם בעלי יתרון ויכולת לממש את הפוטנציאל שלהם.
ההמלצה היא במידת האפשר לחלק ילדים לפי חודשים או אפילו לפי גיל ביולוגי ויכולת פיזית/מנטלית דומה, ולא בהכרח לפי שנתון.
מקום הלידה של הילד/ה משפיע גם הוא על ההתפתחות שלהם.
למשל, בישראל, בכדוריד ובכדורגל גברים ובכדורסל נשים יש סיכוי להגיע לליגת העל אם גדלת עד גיל 14 בעיר בגודל בינוני.
הדבר מוסבר בעיקר על ידי היכולת להתנייד בעיר, להגיע עצמאית למגרשי הספורט והאולמות ובתמיכה הסביבתית של הילד - משום שיותר אנשים מכירים אותו באופן אישי, דוחפים ומסייעים לו.
גם היחסים עם המאמן הם פחות רשמיים, והקשר האישי עשוי לייצר סביבה נעימה לבוא להתאמן ולהתפתח בה.
אמנם יש השפעה לסוגי הספורט העיקריים בעיר/יישוב/קיבוץ בהם גדלים הילדים, אך נראה שעיר בינונית/קטנה היא מיקום עדיף להתפתחות ספורטאים בגיל צעיר.
גם המשפחה משפיעה על התפתחות הספורטאי/ת בגיל צעיר.
ההורים לא רק משמשים כ"כספומט", אלא מסיעים ותומכים רגשית וחברתית.
ההמלצות להורים ולבני משפחה אחרים לגבי מעורבות בהתפתחות הילד/ה הן:
1. לדאוג לאקלים חיובי במשפחה סביב העיסוק בספורט. אם המשפחה אוהבת ותומכת, הילד/ה יתמידו.
2. לספק משוב חיובי. לעזור להתמודד עם קשיים כמו אכזבות או פציעות ולסייע להתמדה של הספורטאי/ת.
3. לא לתת להם הנחיות טכניות או טקטיות ולהימנע מלגעור בהם. זה מבלבל את הילד/ה ומבייש אותם.
4. לא להפלות בין אחים בעקבות העיסוק בספורט. לאזן ביחס ביניהם כדי לגייס גם את האחים לתמיכה.
עוד גורם שמשפיע על התפתחות הספורטאי/ת הוא המאמנ/ת.
מאמנים מספקים אווירה מקצועית, חברתית, ורגשית שעשויה לקדם את האדם ואת הספורטאי/ת שבתוכם. לפעמים חשיבותם היא יותר גדולה אפילו מחוץ למגרש, כאוזן קשבת ומכוונת בבית הספר וביחסים עם בני המשפחה או מערכות יחסים אחרות.
המודל של סמול וסמית' לגישה חיובית לאימון כולל ארבע המלצות עיקריות לטיפוח ספורטאים צעירים:
1. אימוץ גישה חיובית ללא קשר לניצחון או להפסד.
2. אימוץ פרוטוקול מתאים של מתן משוב. משוב טכני באווירה תומכת והיכרות עם האדם מאחורי הספורטאי/ת כדי לאפשר לגשת אליהם ולהגיע אליהם.
3. התמודדות נכונה עם טעויות. טעויות הן חלק מתהליך ההתקדמות ובאחריות המאמנ/ת להציג זאת ולעמוד מאחורי כך.
4. טיפוח מודעות עצמית. ליעדים ולמטרות העצמיות, למניעים לעיסוק עצמו בספורט, להתנהגות הספורטאי/ת על המגרש ומחוץ לו.
ולבסוף, גם לסוג האימון השפעה על התפתחות הילד/ה בספורט.
אימון מכוון מטרה (deliberate practice) נחשב כסגנון אימון שמקדם מומחיות. מטרת האימון המכוון היא לשפר ביצועים, והוא דורש מאמץ מנטלי רב, בזכות היותו מובנה ומתוכנן היטב. אימון מכוון לא נועד להסב הנאה בהכרח, ולפעמים אינו כיפי. הדבר, כמובן, תלוי במוטיבציה של הספורטאי/ת להתקדם ולעמוד באתגרים שלפניהם.
סוגי אימון נוספים שעשויים לסייע בהתפתחות הם
אימון משחקי (עם מאמנ/ת, אך השיפור עצמו נעשה באמצעות התמקדות באלמנטים מסוימים תוך כדי משחקונים).
אימון ספונטני (הילד/ה עצמם מתרגלים דברים במגרש ללא הכוונת מאמנים).
משחק מוכוון מטרה (משחק במסגרת לא פורמלית שמשוחק בשביל הכיף שבמשחק עצמו).
המלצות מבוססות ראיות:
1. לדרוש מהספורטאים העירים להשקיע זמן כדי לאמן את היכולות הגופניות, המנטליות והמקצועיות שלהם.
2. להתייחס לגיל היחסי שלהם כשמתכננים שיבוץ לקבוצות או לליגות.
3. טיפוח ענפי ספורט בהתאם לגודל העיר ולמשאבים בה.
4. תוכניות הכשרה למאמנות ומאמנות המבליטות את צורכי הילד ומאפייני סביבת האימונים.
קודם ילד/ה ואז ספורטאי/ת. סיפוק חוויית הצלחה, עזרה בהתמודדות עם טעויות ופיתוח בני אדם בעלי תחושת מסוגלות.
5. מעורבות בני משפחה בתהליך הטיפוח בצורה חיובית לפי הקווים המנחים הנ"ל. עליהם להשלים עבור הספורטאי/ת את מה שהמאמנים לא נותנים להם.
חזרה לפוסט המרכזי המכיל קישורים לכל הפרקים - לחצו כאן.
