מהם הצרכים הרפואיים של קבוצת כדורסל ואיך הם מתמלאים ברמות השונות?
פרק 7 מתוך הספר Basketball Sports Medicine and Science / בנג'מין אושלג ובנג'מין בוסוול.
לפוסט המרכזי עם כל הפרקים לחצו כאן.
קבוצת כדורסל היא כר פורה להרבה מאוד אירועים רפואיים, שגרתיים ודחופים.
בניית צוות רפואי צריכה להתחשב בכל אלה וגם בצרכי שיקום, מדידה, מניעה והפחתת סיכונים, תוך שיתוף פעולה בין כלל אנשי הצוות.
הצוות אחראי גם על המתקנים, הציוד, כוח האדם תחתיו, האימונים ותכניות החירום.
גודל הצוות וההיקף שלו תלויים ברמת הקבוצה ובמשאבים העומדים לרשותה.
לפעמים הקבוצה תצליח לטפל בכל צרכי השחקנים/ות, ולפעמים המשימה תיפול על משפחת השחקנ/ית.
בתי ספר תיכון שונים מספקים רמת טיפול שונה לקבוצות שלהם.
הדבר תלוי בדרישות המדינה, בתקציב שעומד לרשותן ועוד.
בתי ספר מסוימים מספקים לקבוצות הספורט שלהם גם חדר עבור ה-trainer כדי לטפל, לחבוש ולתת מענה לצרכים רפואיים אחרים. ברוב בתי הספר יהיה מטפל (Trainer) שיטפל במספר קבוצות בבית הספר ולא תמיד יהיה נוכח בכל האימונים.
לרוב בתי הספר גם יש רופא/ה, לא בהכרח רופא/ת ספורט, כדי לטפל במקרים רציניים יותר לפי הצורך.
אוניברסיטאות ומכללות שונות יספקו גם הן מגוון שירותים, וגם שם הרמה תנוע לפי הצרכים הכלליים והתקציב, אם כי לרוב מכללות מעניקות שירות רפואי ברמה יותר גבוהה מאשר תיכונים.
מטפל לכל קבוצת ספורט הוא עניין בשגרה אצל מכללות, ולפעמים אפילו פיזיותרפיסט מוסמך.
הוא יימצא בכל האימונים במגרש, או בסמוך לו. החדר בו הוא מטפל יהיה סמוך למגרשים, אך לפעמים יהיה בשיתוף עם קבוצות אחרות.
לרוב הקבוצות יהיה קשר עם רופא כללי או מנתח אורתופדי למקרי הצורך, ולקבוצות ברמה הגבוהה של דיוויז'ן 1 יהיו רופא כללי ומנתח אורתופדי נוכחים באימונים ובמשחקים.
לרוב הקבוצות יהיה מתקן רפואי לטיפולים בסיסיים כמו תפירת חתכים וכד', ואם אין ברשותם אז ישתמשו במתקן בו עובד/ת רופא/ת הקבוצה או במתקן אחר זמין קרוב למגרש.
קבוצות מקצועניות מחזיקות בצוות מטפלים, כאשר המטפל הראשי נמצא בכל האימונים והמשחקים, ולפעמים גם באירועים אחרים של הקבוצה.
בנוסף, הקבוצה מחזיקה אנשי מקצוע לסוגי טיפולים שונים לפי הצורך.
לכל קבוצה רופא כללי ומנתח אורתופדי ומתקנים בהם ניתן לטפל המיועדים אך ורק עבור הקבוצה.
אחד מהרופאים הנ"ל יהיה בדר"כ ראש המערך הרפואי של הקבוצה.
בנוסף, אנשי צוות רפואי נדרשים להשלים התמחות ברפואת ספורט בתחום בו הם מטפלים.
לקבוצות כאלה ישנם מתקנים רפואיים לשימוש יומיומי, ולפעמים אף מתקני הדמיה למקרי הצורך.
בנוסף, קיים קשר בין הקבוצה לבין מרכז רפואי קרוב כדי להיעזר בו במקרים בהם המתקנים הקיימים אינם מספיקים.
רופא כללי ומנתח אורתופדי שעבר הכשרה לטיפול בספורטאים הם בסיס לכל צוות רפואי.
בנוסף, מועסקים לפי הצורך פיזיותרפיסטים ומטפלים מסוגים שונים.
רופא כללי יכול לעזור במקרים של מחלות פשוטות או נקעים וכד'. הרופא המנתח אחראי על הניתוחים במקרים בהם קיים צורך.
מטפלים (trainers) הם בעלי תואר ראשון או שני בתחום והם משתפים פעולה עם הרופאים כדי למנוע, לבדוק, להעריך, לטפל ולשקם במקרה הצורך פציעות, כאבים ומחלות מסוגים שונים.
פיזיותרפיסטים משלימים התמחות של 3 שנים אחרי התואר הראשון שלהם, חלקם בחלקים מסוימים של המקצוע וחלקם מתמחים בספורט.
הם מלמדים את הספורטאים, בודקים אותם ועוזרים להם דרך תרגילים, עיסויים ועוד לחזור לספורט ולבצע אותו בצורה בריאה לאורך זמן.
תזונאים, פסיכולוגים, כירופרקטים, מעסים ועוד מרכיבים גם הם חלק מצוותי הרפואה.
מומחים אורתופדיים, קרדיולוגים, נוירולוגים, רופאי שיניים ואחרים יהיו בקשר גם הם עם הקבוצה ויטפלו בשחקנים או באנשי הצוות.
פציעות נפוצות:
הקרסול וכף הרגל מהווים כ-40% מכל פציעות הכדורסל וטוב יעשה ארגון אם יעסיק מומחים באזורים אלה.
הברך מהווה רק כ-15% מהמקרים, אך הזמן האובד עבור השחקנים/ות בעקבות פגיעות ברך הוא הארוך ביותר.
פציעות ביד (בעיקר נקעים ופריקות אצבעות) ביחד עם פגיעות ראש (חתכים, התנגשויות, זעזועי מוח ועוד) מרכיבים עוד כ-25% מהפציעות הנפוצות אצל שחקני/ות כדורסל.
פציעות בפה (שיניים, חתכים) נפוצות גם הן ומומלץ לשחקנים/ות לשחק עם מגן שיניים, וזעזועי מוח, גם אם אינם נפוצים, עלולים להשפיע ארוכות על השחקנ/ית ויש לבדוק אותם בצורה יסודית לפני החזרה לשחק.
סקירה רפואית:
סקירה רפואית לפני פתיחת עונה היא עניין שבשגרה ומטרתה לזהות גורמים שעלולים לפגוע בשחקנ/ית או נקודות חלשות שעלולות לגרום לפציעה או למחלה.
הרופא הכללי מוביל את הסקירה והוא יכול להיעזר בפיזיותרפיסט, באחות המלווה את הקבוצה או במטפלים השונים.
הסקירה כוללת שאלון, בדיקת סימנים חיוניים, בדיקות לב, בדיקת שיניים, בדיקה גופנית מקיפה (שרירים, מפרקים וכו') וגם בדיקת פעילות הלב בעזרת א.ק.ג. או מדדים אחרים למציאת תפקוד יוצא דופן או סכנות בזמן פעילות.
ציוד:
לכל קבוצה יש צורך להחזיק ציוד שיעזור במקרים של נפילות, פגיעות כדור או התנגשויות, כמו גם חתכים ופצעים. בנוסף על כל קבוצה להחזיק דפיברילטור וציוד לקיבוע במקרה של פגיעת ראש או עמוד שדרה.
במהלך נסיעות (אוטובוס ואף מטוס) יש להחזיק ציוד בסיסי יחד עם השחקנים והצוות ולא לשלוח אותו בתא המטען. מה יעזור ציוד אם אין גישה אליו במקרים עבורם נועד?
מכשירי הדמיה (דימות) כמו רנטגן או אולטרה סאונד הם יחסית נפוצים אך תלויים בהכשרת הצוות הנוכחי.
מכשור רפואי מתקדם יותר כמו MRI לא נמצא בכל מקום, וקבוצות ברמה גבוהה בדרך כלל משתפות פעולה עם מרכזים רפואיים כדי להשתמש בו בהתראה קצרה.
תכניות למקרי חירום:
התכניות כוללות לא רק הגשת עזרה ראשונה מהירה, אלא גם פרוטוקולים להמשך טיפול, דרכי כניסת צוות רפואי למתחם ויציאה ממנו, דרכי תחבורה (אמבולנס או אחרים) ושאר צרכים.
באחריות כל אחד מאנשי הצוות הרופאי להכיר את הנהלים הללו ולפעול לפיהם בשעת חירום.
לקריאת קטעים מתוך האוטוביוגרפיה של גארי ויטי ה-trainer האגדי של הלוס אנג'לס לייקרס, לחצו כאן.