שבוע אחרי האליפות של גולדן סטייט, נזכרתי בטור שכתבתי לפני שנתיים וחצי על סטפן קרי.
איך הפכו הגולדן סטייט ווריורס מקבוצת כדורסל טובה למועדון שמתווה דרך ניהול שהיא מודל לחיקוי בליגה וגם בארגונים בכל רחבי העולם?
בעונה בה נכתב הטקסט הזה, נתקלו בווריורס בתקופה קשה שכללה פציעה לסטף קרי, ריב מתוקשר בין דריימונד גרין לקווין דוראנט ואובדן ההנאה. הריב עצמו התרחש כשקרי לא נמצא עם הקבוצה.
שון ליווינגסטון שיתף מה משמעותו של קרי בקבוצה בהתייחס לתרבות שלה: "זה עוזר שהוא נמצא על המגרש, לשמור על האנרגיה. זה שומר אותנו חיוביים, עם שפת גוף טובה. ככה הוא משחק, לא יורד על עצמו.
זה עוזר לשאר החבר'ה פשוט להמשיך לשחק".
קרי עצמו אמר "הנאה מאוד חשובה עבור מה שאני עושה והצורה בה אני משחק. כך תמיד התייחסתי למשחק, ליהנות ולהעלות חיוך על הפנים שלי. אני חושב שזה מדבק וזה חלק מהתרבות שיצרנו כאן. זה הדבר הכי קל שאני יכול לעשות בכל הנוגע ללהיות עצמי וליהנות. בתקווה שאנשים ייהנו מהאנרגיה הזו גם כן.
"תמיד הייתי אדם שנהנה מהחיים", קרי אמר, "תמיד הייתי הילד הזה שעושה שטויות, מתרוצץ, עושה מה שאני אוהב. אני חושב שלא איבדתי את התכונה הזו לאורך כל השנים – תיכון, קולג,' וגם עכשיו ב-NBA. אני פשוט נהנה מזה".
המאמן סטיב קר סיפר עליו לאחר האליפות האחרונה: "המשמעות שלו לאירגון שלנו, הוא גורם לכל זה לפעול. הכול סובב סביבו. התרבות שלנו סובבת לא רק היכולות שלו וחוסר האנוכיות שלו, אלא גם ההנאה שהוא מביא".
"בטח קואץ' לא חשב שהוא ייתן למישהו לזרוק 2 מטרים מאחורי הקשת בלי לחשוב על זה", קרי אמר, "אבל הוא מכבד רגש, והוא הפך את ההנאה לערך חשוב אצלנו".
קר עצמו אמר על הזריקה הזו של קארי "הבנתי שבתור מאמן אתה צריך לפעמים לזוז הצידה. הזריקה הזו היא חלק ממה שמרכיב את סטף, חלק מהכוח שלו והעוצמה שלו. אני לא יכול להיות המאמן הזה שאומר לו "אתה צריך למצוא זריקה טובה יותר מזו... אולי לפעמים, למצוא את הזמן להגיד משהו כזה, אבל ברוב הזמן אני צריך לאפשר לו להיות מי שהוא".
מי שהוא גם כולל את האופי שלו גם מחוץ למגרש, וגם שם חברי הצוות מספרים שהוא כולו צחוק והנאה. אתה שומע את הצחוק שלו כשאתה עולה למטוס, ואתה מיד מחייך," מספר ברוס פרייזר, שעובד עם קארי כבר שנים. "הוא צוחק אז כולם נדבקים והאנרגיה משתפרת. כמה זה שווה"?
הוא מתלוצץ עם הבעלים, וגם עם האחראים על הציוד. כשאתה רואה את השחקן המוביל שלך כל כך רגוע וממושמע – זה קו דק, אבל כשאפשר להתהלך עליו – זה הופך את סביבת העבודה לנעימה.
אם הדבר הראשון ששומעים כשמדברים על קרי הוא ההנאה שהוא מפיק מהמשחק ומייצר אצל אחרים, הדבר השני הוא חוסר האנוכיות:
בעונה לאחר האליפות הראשונה שלהם, בגולדן סטייט היו נרגשים לקראת העונה לאחר מכן. הם פתחו אותה ב-24 ניצחונות רצופים למרות היעדרו של סטיב קר, וסיימו אותה עם 73 ניצחונות, דבר שמעולם לא נעשה ב-NBA. בגמר, הפסידו לקליבלנד אחרי שהובילו 3-1 בסדרה, ולא ידעו נפשם מרוב צער.
ואז בתחילת יולי הם שמעו מקווין דוראנט שהוא מצטרף אליהם. זה כמו שרונאלדו יצטרף למסי. זה כמו שנדאל ופדרר ישחקו זוגות יחד. זה כמו שביל גייטס וסטיב ג'ובס יצרפו כוחות. זה היכה את עולם הכדורסל בתדהמה.
הרוב דיבר על הפחדנות של דוראנט. כמעט אף אחד לא דיבר על היכולת של קרי לגייס לקבוצה שלו כישרון על כמו דוראנט.
דוראנט עצמו התבטא יותר מפעם אחת בנושא:
אם אתה בא לפה ויש לך אגו, אם אתה חושב שאתה גדול יותר מהקבוצה, ובכן, הבחור שהכול פה בנוי סביבו [קרי] לא יותר גדול מהקבוצה. אז אולי אתה צריך לא להיות פה".
"הוא היה המעריץ הכי גדול שלי, ממש לא היה אכפת לו מי יזכה ב-MVP של הגמר" הסביר דוראנט. "הוא סופרסטאר שמקריב כל כך הרבה מעצמו עבור הקבוצה.. כל כך מקבל. הרבה אחרים לא רוצים להתאמן איתך או לעבוד איתך, אבל אני והוא כל יום עובדים אחד עם השני."
וגם: "לקרי לא אכפת מי יזכה ב-MVP אמר דוראנט אחרי המשחק החמישי. "לא אכפת לו מי מוכר יותר נעליים או מקבל יותר כסף, כל הדברים הללו שלאנשים מבחוץ אכפת מהם. הוא ביג דוג. הלילה הוא היה אדיר. צריך לכבד את האיש."
ואם אחד הסקוררים הגדולים בתולדות המשחק אומר שצריך לכבד את האיש, כנראה יש סיבה.
דריימונד גרין מחזק את האמירות הללו: "אולי אנשים מצפים שמישהו במעמדו של קרי צריך לשמור על הכיסא שלו, לעשות הכול כדי שימסרו לו את הכדור כמה שיותר. אבל הוא לא כזה. זה משמש דוגמה".
ברוס פרייזר מסכים: סטף הופך את האחרים לא רק יותר טובים, אלא גם לכאלה שמוכנים להקריב מעצמם. דריימונד גרין מקבל על עצמו את התפקיד שלו למרות היכולת ההגנתית והבנת המשחק הנדירים שלו. קווין דוראנט הצטרף. סטף ידע שהוא יקריב סטטיסטיקה ונקודות, אבל הקבוצה מעל הכול.
סם ווקר, שכתב את הספר the captain class שבודק מה הופך קבוצות גדולות למי שהן, השווה את קרי לשחקן הכדורגל האגדי פלה. פלה אף פעם לא רצה להיות קפטן, ונתן את תפקידי המנהיגות לשחקן אחר בנבחרת: "זו הדוגמה המושלמת. בסופו של דבר הוא השחקן הכי חשוב לקבוצה, כי הוא מאפשר למבנה הזה לפעול. הוא הופך את זה לאפשרי.
לחצו כאן לסדרת הפוסטים על הספר the captain class.
ולבסוף, מתחת לחזות הנעימה ולחיוך התמידי, מדובר בשחקן תחרותי מאוד שמתאמן לא פחות מכל חבריו לקבוצה, ויודע לקחת אחריות.
קליי תומפסון מספר שסטף עובד כאילו הוא עדיין שחקן שנה ראשונה שצריך להוכיח שמקומו בליגה הזו. "כולנו רואים את זה, וזה גורם לנו ללכת לסל שלנו ולעבוד. אף אחד לא רוצה לרדת מהפרקט לפניו, כי This man is the one.
פרייזר טוען שלמרות שהוא מתנהג לפעמים כמו ילד על המגרש, ובגלל זה לפעמים מאבד ריכוז, זה מרכיב חשוב במי שהוא, משום שזה גורם לו אושר. וכשסטפן קרי נהנה, הוא הופך להיות מתנקש. גם קרי עצמו אומר שיש לו לב של מתנקש.
באחד המשחקים בפלייאוף מול יוסטון, קארי קלע וקלע ואחרי שלשה על הארדן ועוד לייאפ לקראת סיום הרבע השלישי צעק לקהל THIS IS MY F***ING HOUSE!
קר מוסיף שכשחושבים על קרי חושבים על בחור מנומס, אבל בעצם:
.He's f***ing competitive. He wants to rip your throat out
